תביט בי עכשיו!, זה מה שאמרתי לו באותו הערב. והוא?!, מה הוא
עשה?!, הפנה את פניו לכיוון שיערה!
התגובה הייתה מהירה, אפילו לא הרהרתי לשנייה, זה כאילו שלא
יכולתי לשלוט ברגשותיי. נעלמתי , ופניי התכסו בשכבה עבה של
צבעים. עכשיו נעלמה המסכה , וכעת לא נותר לי מסתור.
הפחד עמד לפני, הוא הביט בי ואמר "אין לך מקלט לא אצלי ולא אצל
חבריי!!!", הפנה אליי את גבו וגדע את החבל הזרימה המקשר בין
ליבי לליבו. הרגשתי חנק-תעוקה, כאילו מתתי לדקה תמימה. עורי
הפך לבן- ודמותו ריחפה גבוה עם רוח הסתיו הקרירה. השמיים נצבעו
באפור קודר. ואני נשארתי שרויה בסמטה. גוססת ומתפרפרת בתוך
שלולית של דם. מתחננת לרחמים,אך לא מסוגלת להשמיע קול. ידעתי
שאף אחד לא יושיע אותי, זה היה הרגע שבו איבדתי את אמונתי.
כיווצתי את כפות ידי לאגרוף, ריכזתי בהן את כל הכוחות שנותרו
לי וזעקתי במרירות מצמררת- "איפה אתה?!?!". הטלתי את פני על
המדרכה הסדוקה והקפואה.-כעת היא קושטה בנשיקתן של טיפות הדם
הנופלות משפתיי. פתאום הוא הגיע, עטוף בגלימה אדומה ועטור
באלפי אותות מוזהבים. מגפיו השמיעו צלילים שהדהדו מתחילת הסמטה
עד לקצה. הוא נגש אליי- הרים את ראשי בעדינות והביט בי בחרדה.
היו לו פנים שלוות ומרגיעות, בטחתי בו.
הוא נשא אותי בידיו אל סוסו השחור.חשבתי לעצמי שוודאי מתתי
וזהו  תחילתו של חלומי הנצחי.
הוא לחש  ברוגע לתוך אוזניי "אני אציל אותך ילדתי". קולו היה
מלטף ונדמה לי שנרדמתי באותו הרגע.
פקחתי את עיני ונדהמתי לגלות שמסביבי עומדים במעגל תשעה אנשים
חבויים בגלימות שחורות.
פתאום הוא הגיע, נעמד במרכז המעגל הסובב אותי והורה  להם
להוריד את כובעם. צעקתי- לכולם היו עיניים לבנות, פרצופם היה
חיוור וקולם לא נשמע. "כעת" הוא אמר "היכוני  לגורלך". עם
נתינת הפקודה שניים מהם ניגשו אליי קשרו את ידי מאחורי גבי
והובילו אותי אל חדר אפל ומאובק. כעת הבנתי שאין לי מפלט. בחדר
היה מקרן ומסך בד לבן. הם הושיבו אותי בכיסא מאיים בעל רצועות
- כמו כיסא המוות הוא הוביל אותי לתוך חיי. הם  הקרינו את
נובלת חיי בחיפזון  מעורר זלזול. במהירות הבזק  הכול תם ונשלם
ובראשי הרהור- "האם הכול נגמר?!". הם קשרו את עיניי והכלל הפך
שחור. אל הטבח חשבתי - אל המוות העכור? "האם זהו גורלי?, האם
זהו מותי?" שאלות אחרונות ללא מענה עברו במוחי רגעים לפני הטבח
הצפוי. שמעתי את שריקת הרובה ועצמתי עיניי בחוזקה- זו הייתה
דרך ההתגוננות היחידה שנותרה לי. חשבתי לעצמי-" הישארי החזקה".
פתאום הרגשתי את גופי צונח מטה. פקחתי את עיניי בהיסוס ומצאתי
עצמי שוכבת פה לצדך.