אלינור כהן / כפיל אשלייתי |
רק שאתה כמו חלון ראווה,שחוצצת,
מונעת בי מלגעת בך.
מסתכל במבט שקשה לפענח מה הוא אומר,
וגם אתה נוסע,
הולך,
הולך,
הרחק הרחק ממני,
לא חוזר אליי,
רק רואה אותך אחד למיליון.
והלב שלי,בעצם כל הגוף כמו תופים,
אפריקאים,
שמתעצמים יותר יותר,
לא יכולה לעצור את הדמעות מבפנים.
מבחוץ כבר ילדה גדולה,
מחזיקה את עצמי,
אוחזת בתקווה,
שסופה באשלייה,
שעוד תשוב אליי
פעם נוספת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|