אני מכורה לנוסטלגיה. לכל אחד יש את הטוויסטים הקטנים והמוזרים
שלו, וזה שלי. יש לי פשוט את הנטייה הזאת של להתחיל להזכיר
לעצמי את כל הדברים הללו שהיו ובחיים לא יחזרו יותר. זה מכניס
אותך למעין אופוריית-דיכאון כי לכמה זמן אתה מרגיש כאילו באמת
חזרת לאותה תקופה אשר אליה אתה כ"כ מתגעגע. ויש לי המון תקופות
בחיים להתגעגע אליהן, אז מה אם הייתי בעולם הזה כולה חמש-עשרה
שנה אומללות, אפילו כמה ימים יכולים להיחשב כתקופה ואני זוכרת
המון תקופות, כל אחת מהן היא ייחודית ויש לה הרגשה משלה, כל
אחת מכניסה אותך לעצב קצת שונה. זה פשוט עושה לי טוב, ככה פעם
בשבוע, פשוט לקחת איזו תקופה חזק חזק ללב, לפול אחורה על המיטה
בדמעות, ולהיזכר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.