יום אחד, כשכל הפיתויים בעולם יתפוגגו , אז בוודאי נשב כולנו,
מתחת איזה עץ צפצפה ונשיר שירי הלל, אודות סיפור על כוכב שנפל
והצליח לחזור לשמיים.

הפסיכולוג שלי אומר, שהדמיון הפורה שלי נובע מתסכולים ששורשיהם
נעוצים עוד בילדות. האמת, שאני מאמין בכלל שהכל בגלל החברה
לשעבר שלא רצתה לתת לי, החברה ההיא עוד מהתקופה בה הייתי אלוף
הדוקים הארצי.
למרות שגם אני בעצם לא מבין את ההקשר, ההסבר הזה מוצא חן בעיני
הרבה יותר.
דברים רבים השתנו: הימים הפכו לילות, הלילות הפכו לאור. אולי
זוג העדשות שאני מרכיב גורמים לשינוי או להתבוננות מוטעית.
מאז שהייתי ילד ועד היום אהבתי לנחש, לדמיין תחושות ומחשבות
ציוריים של מישהו אחר. כנראה, שהרצון להיות משהו אחר, הוביל
אותי לחפש אטרקציות מיוחדות, לתור אחרי "האמת", לצבור תעוזה
ולנסוק אל מעבר לחושים . ונדמה שהדמיון, מושג מורחב ולא
מוגדר-גרם לתעתועים הבלתי פוסקים.                 חוסר
האפשרות להתעלם מהסתכלות, מהתבוננות, גורם לתסכולים, וכך גם
לאיבוד עצמי. הניסיון להסביר כל דבר באופן לוגי, מחשבתי
והגיוני, גורם לעתים להזיות. כשם שהסיגריה שאני שואף עכשיו,
מובילה אותי רק לערפל את חושיי, ולכוון אותי לדרכים בהן אין
מוצא.
כך, הם גם חיי ודרכי לאחרונה.

סוחף את החושים, התאוות, הרגשות, הפיתויים, ולמחרת בבוקר מנסה
להתנקות. מסיר כל כתם מחשבה, מהראש, שעמוס בכל מיני הגיגים ,
שגם אני לא מבין מהיכן הגיעו. יש ימים בם הנדודים הופכים לקבע.
והחבל היחידי למציאות הוא הספק הגדול שאני נושם.
בעולם הדמיון האישי שלי, בעולם הכמעט מושלם, שבניתי עקב מועקות
חוזרות ונשנות, אין שום הרגשה של צורך בלוותר על כל החלומות.  
                       אמרו עלי שהאובססיה שלי בלחפש צדק
חברתי , או איזשהו דבר נכון, שנקרא אמת, תוביל אותי לשיגעון.
הרי אין דבר כזה?!  אתה מחפש דבר שאינו נמצא, לפחות לא בעולם
הקיים.
בראשי ראיתי את כולנו אוהבים, מושיטים יד לעזרה כשצריך, ואת
תפקיד השופט משאירים בידי אלוהים. ספינות איבה תהפוכנה ליונים,
וקשת מלחמה תהפוך לקשת כינורות.  

חודשיים אחרי שהחוק, לפתח דמיון, רצונות, וכל מיני  דברים שיש
להם קונטציה לאי מציאות, נכנס לתוקף, שלחו אותי למוסד
לעבריינים צעירים.
היצירתיות שלי שאובחנה, כנגע, כמחלת סרטן ממאירה -נעקרה לאחר
ניתוח מורכב, בבית חולים סודי של משרד הביטחון בדרום הארץ.
שנתיים אחר כך, כשניסיון ההתאבדות, בעזרת גלולות מציאות, לא
הצליח-דפקו אותי בגהה.

היום אני יושב בבית שיצרתי לעצמי, וכותב באמצעות העט הנובע
הדמיוני.
אני מוצא מול הדף -אדם, שאינו ישות, חסר כל קירבה לעכשוויות,
בנוי משרשרת הזיות. אני נרדם בחלומות שהם רק שלי, כמעט נורמלי
לפעמים.


עכשיו כשאני יודע מה זה להרגיש לא קיים,         אני נבלע, אני
נסחף למערבולת שהכנתי מבעוד מועד לרגע שאוכל להתרוקן ממחשבות  
            ולהיות מת מתחושות.

היום פשוט הבנתי, שנתתי למוח לטרפד          ולנצח אותי כבר
שנים.

כי הכל בראש שלי!