בדרך לבית הספר ראיתי חתול דרוס. זה היה ממש נורא! כל הקישקעס
והקרביים שלו בחוץ והוא שוכב שם... זה העציב אותי מאוד. כמעט
ובכיתי.

חזרתי הביתה אחרי שבע שעות של לימודים. "אמא, אני בבית!" "יופי
בן, בוא שב, אני אביא לך אוכל!" "את יודעת אמא" סיפרתי לה בפה
מלא בהמבורגר שאמא הכינה לי "היום בבוקר ראיתי חתול דרוס וכמעט
בכיתי!"

יום למחרת התמונה של החתול הדרוס נשארה לי בראש. אמא סיפרה לי
שסיפרה לקצב על החתול והוא ממש בכה. באותו ערב הלכתי לצחצח
שיניים (במשחת שיניים קולגייט כמובן!), שמתי את המכשיר נגד
יתושים והלכתי לישון. היה לי סיוט שבו אני רואה את החתול נדרס
שוב ושוב.

היום אני כבר בן שלושים. אני מנכ"ל בורגר ראנץ' ואני, ברוך
השם, עשיר מאוד. אבל גם היום, התמונה של החתול הדרוס תקועה לי
בראש. מי יכול לעשות מעשה כל כך אכזרי?!

רציתי רק להתנצל על התגובות המגעילות של אנשים בדף התגובות,
וציין שחוץ מאריה (שפשוט לא הבין את התגובה של דור צח) ועדי
שטייגמן שסתם רצתה לעצבן אותי אני לא מכיר את שאר האנשים שכתבו
תגובות זבל.