סמדר בן-דוד / כשאין בשמיים כוכבים |
אני נשארת ערה
שוכבת על הגב
ובוהה בתקרה.
בלילות חשוכי כוכבים
בשקט אני בוכה
עוצמת עיניים
ואת ראשי מכסה בשמיכה.
בלילות חשוכי כוכבים
אני נכנסת לדיכאון
חושבת חושבת
ולא מצליחה לישון.
בלילות חשוכי כוכבים
כשאין ניצוץ של אור
היאוש עלי משתלט
וכל עולמי שחור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|