ישנם אנשים שמעולם לא אהבו.התשובה נמצאת רק בראש שלהם, אולי גם
שם לא. סביר להניח שכל ההמולה הזאת שמתרחשת בתוך הלב, כלפיי
אנשים אשר ברובם הם זרים,וזאת לאחר שנוציא מחשבון את המשפחה
כמובן,כל אדם,בין אם נרצה ובין אם לאו,וגם אם האדם הזה הוא מן
הסוג המוכר, כלומר איננו זר לעין, ולעיתים גם איננו זר לפה,
הוא אדם זר, לפחות עד שמתחילים לפתח רגש כלפיו. קשה לנו להגדיר
רגש אהבה,ואולי אף עייפנו מן הנסיונות החוזרים ונשנים לנסות
ולמצוא משהו שהוא לא אלא מטאפורה מעולם התחושות, כמו למשל,
הפרפרים האלה שכולנו הרגשנו פעם, טוב, בעצם מוטב שלא לדבר
בהכללה, ראשית, מפני שאין אנו קורצנו מחומר של קוראי תחושות,
ושמתם לב אגב שאף פעם לא נתקלתם בביטוי "קורא תחושות", אולי
מפני שאת המחשבות שלכם אולי יכול מישהו להתיימר לקרוא, אבל לא
נולד ה"עילוי" שינסה בכלל "לקרוא" את הנסתר אשר נמצא במעמקי
הלב, באחד החדרים.
שנית, מפני שמה לעשות, בין כל שאר הפגמים והטעויות הגנטיות,שאם
נתבונן לעומק נבין שהמחדלים הפנימיים שהטבע מעניק לבני אדם
מסויימים גרועים מאלה החיצוניים, ולא מדובר כאן על חוסר
בחינניות, אלא בפגם גנטי לשמו- נאמר חירשות- נבין, שאדם שנולד
ללא היכולת לאהוב, היה מוטב לו אילו נולד חירש, מפני שאין הוא
מסוגל להפיק את ההנאה ממילות האהבה שתרעיף עליו, בהנחה שמדובר
בבחור סרגלי, בת זוגתו.
היה מוטב לו גם להוולד עיוור, מפני שאדם שלא מסוגל לאהוב,
וסליחה על הבוטות, איננו ראוי בכלל לראות אדם שחש כלפיו רגש כה
חזק כמו רגש האהבה. ויתרה מזאת, טוב יעשה האדם שלא מסוגל לאהוב
אם יסתום את אוזניו ויעצום את עיניו.
אין צורך שיפסיק את נשימתו, מפני שאדם שלא יודע לאהוב, גם ככה
שרוי במצב שנהוג לכנותו "מוות", פשוטו כמשמעו.
כמובן שאי היכולת לאהוב מסתעפת לעבר מישורים שונים- כמובן
שהאסוציאסיה הראשונה שעולה בראש ובראשונה היא האהבה הזוגית, אך
האדם שלא יודע לאהוב הוא לא רק אדם שלא יפתח מערכת יחסים
זוגית, הוא גם אדם שיהיה מנוכר לסביבתו, נטול חברים אמיתיים,
מהסוג הזה שיבואו בארבע לפנות בוקר עם חיוך כדי לעזור לך להרים
את הרכב על ג'אק כדי לתקן את התקר בצמיג. האדם שאינו יודע
לאהוב הוא אדם שמעולם לא יהיה קרוב להוריו, ולמרות שבגיל הטיפש
עשרה הידוע לשימצה אנו נוטים לחשוב שאנחנו רחוקים מההורים
שלנו, אולם עד שלא תאבדו חלילה את היכולת לאהוב, לא תדעו עד
כמה קרובים אתם להוריכם, בכל מקרה, גם אם לא בראש, אז תמיד
בלב, כמו קשר טלפתי, ומיותר לציין שהדם שזורם בעורקיכם הוא לא
אלא תערובת משובחת של דם הוריכם, ואין קירבה גדולה מזו, ואולם
נדמה שהנושא סטה הצידה, הרי שלא כך הדבר, מפני שדרושה ההבהרה
הזאת כדי להבין את גודל העוול שנעשה לאדם שאיננו מסוגל לאהוב,
שהרי איננו מסוגל לאהוב ולהרגיש קירבה אפילו ליוצריו,האלוהים
האמיתיים שלו.

למרות שנטען מקודם שהחוסר ביכולת לאהוב היא פגם גנטי לכל דבר,
רב האנשים שאינם מסוגלים לאהוב לא נולדו ככה, אמנם הם מפיצים
את מחלתם לכל עבר,מפיצים את המגפה בלי רחמים, בפוגעם באנשים
תמימים, שכל פשעם הוא שרצו לקבל אהבה, ממש כמו שרצו לתת אותה.
לכן, מערכת יחסים בין אדם שיודע לאהוב לבין אדם שלא יודע
לאהוב, תמיד תעלה על שרטון, ותגרום לצד אחד שהיה מסוגל לאהוב
בהתחלה, לאבד את היכולת הזאת, שהיא מתת האל לאנושות.
מיותר לציין שלפעמים אובדן היכולת נגרם כתוצאה מקשר לא
בריא,ושלא נדע מצרות, עם האנשים שאנו קשורים אליהם מבחינה
גנטית, ובכוונה לא נכתוב הורים,אחים דודים וכו'... כי אנשים
שפוגעים בצורה כזו בדמם ובבשרם, ולא משנה באיזו צורה, עד כדי
כך שאלו מאבדים את היכולת לאהוב, לא ראויים בכלל לשמות שמעידים
על קירבה.

אני גם ידעתי פעם לאהוב, עד שנדבקתי.
הסימפטום הנפוץ ביותר, ואני בכוונה נותן את הדוגמא הזוגית מפני
שזו הדרך שבה נדבקתי, הוא שאתה מודע לכך שרע לך , אבל אתה עד
כדי כך מיואש עד שלא אכפת לך להשאר במצב הזה, וזאת למרות
שאיבדת את האמונה שאולי יבוא היום שהאהבה תהפוך לדו צדדית.

אם רק אדם אחד ינצל , בעקבות מה שנטען כאן, יתעלה מעל הרגש,
ויתן לרציונל שלו להכתיב את המהלך המתבקש- וזה לעזוב את האדם
שלא מסוגל להעניק לך את היכולת לאהוב, אם רק אדם אחד ינצל, זה
שווה הרבה, כי כבר כמה אנשים נשארו בעולם, באמת, עם היכולת
לאהוב.