כשפקחתי לראשונה את עיני, לא יכולתי לראות, האור היה כה
מסנוור.
כשעמדתי בפעם הראשונה, לא יכולתי ללכת, האדמה הייתה רכה מדי.
המילה הראשונה עדיין מהדהדת, אך המילה האחרונה עדיין לא
נאמרה.
הכיפה כיסתה את הראש, כמו רעלה בשירות האורתודוכסיה.
כסופה במדבר הסתגרתי לבד בחדר, אטום.
עם בוא האביב את שורשי עקרו, את ניצני קיפדו, ולמסע יצאנו
בוחנים את הקרקע, שותלים ושוב לדרך יוצאים.
פקחתי את עיני שוב לראשונה, קראתי תיגר על החברה והמשפחה
חקרתי ושאלתי, ניסו להשתיקני, להסתיר את האמת, למבוי סתום
הגעתי.
אינני איש ישיבה. פעולה והרפתקה, חיפוש ושאלה הם הקווים המנחים
אותי.
אין לי "שאלה" בכוונה המדוברת, רק מלחמה של הרציונל מול החינוך
והמסורת.
מנודה הסתובבתי נע ונד, כחוקר ומגלה הפלגתי בעקבות קולומבוס.
כינו אותי "מורד, אפיקורס", בטוחני שהיינה וגיתה מתהפכים בקברם
מעודדים אותי.
רוח חדשה נשבה במפרשי, ליברליות ועצמאות על ראש התורן.
דרך לא קלה לפני, אך הגלולה האדומה כבר נלקחה ואין דרך חזרה.
כאשר בגרתי, אמרו לי שסקס זה דבר אסור, ועלי להזדיין בסבלנות.
התמימות היא ברכה, מנת חלקם של העדר, שעדיין ממתינים למשיח
הגואל.
אותן הערצתי, מושלמות ושובות לב, הכיצד יכולתי שלא לראות זאת
קודם ?
המין הנשי שבה את ליבי, כמו את שאר גופי.
גמגמתי לפניהן, נפלתי שדוד לרגליהן, The new kid is on the
block
משחקות בשערי, בלונדיני וחמוד, נחבא אל הכלים
ביישן, ומופנם שעד רגע זה נגזר עליו חיי נזירות מדיבור וממגע
מהשגחה עליונה.
שנת תהפוכות, שנת הנמר, השנה בה הפך את חברבורותיו
שנת הבגרות זו הייתה, ובסופה סיימתי את הלימודים כאיש חופשי.
בן לילה נהפכתי מנער ללוחם, מצאתי את חברי ואת דרכי בסיירת.
המשפחה התגאתה בבנה הלוחם, קצת קירוב לבבות, אך הפער עודנו
גדול.
פגישה מקרית בבית קפה הובילה לחברות ראשונה
שב מלבנון לזרועותיה ולנשיקותיה, אותי היא לימדה כמה דברים על
אהבה.
עם השחרור פניתי למעברה- תל אביב לצורך לימודים. ילד טוב
ירושלים שכמוני כמעט שהלך לאיבוד בים ההזדמנויות שלחופו של הים
התיכון.
רכשתי ניסיון ופרקטיקה בשביל קורות החיים, אך מאסתי בצביעות
ששוררת
ממתין לאהבה שתעיר אותי מהמציאות.
ניצבתי מול אלוהים בכמה אירועים, והחיים כן חולפים, ובמבט
לאחור לא הייתי משנה דבר.
אומנם עדיין יש חסכים בתרבות, מוזיקה ואהבה אך איני מצער לרגע,
קיבלתי ערכים, מוסר וידע
שלא הייתי רוכש באף מקום אחר.
המסלול לחופש הוא דבר אישי, והעיקר אינו הדרך אלא היעד ! |