איזכור עקר ליום אכזב
כינס אותי לקונכיה בלתי ניתנת לחדירה.
חיבוק פרידה נואש לגוף זר ומנוכר,
גורם לי להיזכר בהרגשה של אמת, שהיתה מנת חלקי המאושרת.
חושבת עלייך ועל הגוף הזר המכורבל בגופך.
מהרהרת אם אתה מרגיש כמוני ולו לרגע קט.
האם גם אתה חש בעצם לבד?
אוספת אליי תכונה חיובית, מלטפת אותה ואומרת בקול:
"עדיף כלום מכמעט"..
אבל עם כל העידוד הזה לעצמי ,
רואה לנגד עיניי שני אישונים,
נבונים,חומים,סקרנים ומתגרים, שהייתי מנשקת מעל עפעפיים.
העינים שלך היפות האלה,רודפות אותי ללא רחם.
כן, תמיד תהיה שלי- אבל כעת אני כבר מוכנה.. אז תרפה! |