|
היא שמה את המסיכה ויצאה לרחוב.
היא פוגשת אותם שוב ושוב, כל יום מחדש, וכל פעם מחכה שהם יגרמו
לה להוריד אותה. שהם יעשו משהו אמיתי. אבל זה לא קורה.
היא שמה את המסיכה ומורידה אותה כשהיא הולכת לישון. אז היא
מרשה לעצמה לבכות בכי אמיתי, בכי בלי מסיכות.
היא שמה את המסיכה והולכת איתה לכל מקום. וכולם רואים אותה רק
מבחוץ, כי המסיכה יוצרת חומה שלא נותנת לאף אחד להכנס לבפנים.
היא מורידה את המסיכה לרגע, הם נבהלים, שותקים, הולכים,
בורחים, ולא חוזרים לעולם....
אז היא מחזירה את המסיכה בחזרה ומוצאת עוד חברים אמיתיים... |
|
|
אתם חושבים שרק
הבועז הזה מאשר
את הסלוגנים?
בועז הוא דמות
פיקטיבית. נראה
לכם שאיש אחד
יכול לתחזק את
כל האתר הזה, גם
לענות בפורום
וגם לאשר את
הסלוגנים?
יש כאן צוות של
עשרות אנשים,
עיתונאים,
מעצבים,
קופירייטרים,
תוכניתנים,
עורכים
ספרותיים, עורכי
תרבות, עורכי
סרטים. יש גם
סטנדאפיטים,
משוררים סופרים
וציניקנים. אבל
הם תמיד עסוקים
מדי. זה הכל
אני.
אחד שמאשר את
הסלוגנים אבל
אין לו איגוד
מקצועי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.