כשאהבתי אותה זה היה שונה,מוזר כזה,כאילו אין עוד אנשים מלבדנו
בעולם
שלא היה כלפני שנים שעברו על האדם בראשיתו כגוף...
ובכל זאת לא ידעתי מזה,או יגעתי לזה, או חשבתי שזה יכול
ליהיות,
שאני אצליח לאהוב מישהי כמו שאהבתי אותה, כמו שאהבתי בכלל!
ושוב אני חושב על כל הימים השחורים שהיו לנו, עם כל טיפת שחר
או בעצם שחור, ועם כל טיפת כנות או בעצם כניעה.
ולא מצליח לזכור רגעים של יופי באהבה הזאת, שלא הייתה כמוה ולא
תיהיה
כמוה לעולם, כי היא הייתה שלא בידיעה, בתום, ברכות, באהבה...
היה לי מוזר לקום בבוקר ולחשוב עליה כמו כל אחד אחר, אחרי
שנגמרה האהבה שלא נגמרת, שנמשכה שנתיים, או בעצם אני משכתיה
שנתיים...
ואם היה רק נדמה לי שלא אוכל לחזור לקדמותי, אז צדקתי, כי לא
אהבתי אחרת אחריה, בכל מערכת מזורגגת של יחסים, ללא אהבה, או
בעצם אהבה חד צדדית, שנמשכה שנים, בסתר, לאחת שלא יודעת או
יוגעת... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.