פגשתי אותה באחת הסמטאות התל-אביביות, נפגשנו פעם אחת לפחות
באחד ממפגשי הפורום. אני זוכרת אותה יפה, עדינה, שיער חלק
ועניים יפות.
היתה לה הליכה מרחפת כזאת, נסיכית, קינאתי בה נורא (אני יודעת
שזה לא יפה לדבר ככה, אבל כך הרגשתי), אני לא כתבתי הרבה זמן
בפורום הזה, והיא היתה זוהרת במיוחד.
יש בה משהו מאוד מרגיע, עמוק וזורם...מציירת עם מילים מקומות
וזכרונות שיש לה, באמת בחורה כשרונית.
בדיוק חזרתי מהעבודה והייתי בדרך לקנות משהו לדירה, היא היתה
בהפסקה מהעבודה ועשתה כמה סידורים.
קבענו לשבת בבית קפה יותר מאוחר.
כשנפגשנו, היא הזמינה הפוך, והוציאה סיגריה. אני הוצאתי גם
ודיברנו על כל מיני דברים שעוברים עלינו בפורום מאז שהתחלנו
לדבר לפני כמה שבועות...אנשים שהולכים ובאים וסתם על האווירה
שכל הזמן משתנה.
יש לליסה ישיבה נינוחה ומבט מאזין, ואני ניצלתי את זה וסיפרתי
לה את כל הדברים שעוברים עלי (כאילו זה מעניין מי יודע מה, אבל
זה ידוע שכל אחת חושבת שמה שעובר עליה זה הכי מענין
בעולם)...היא השתלבה בשיחה וגיליתי שהיא בחורה עם ראש על
הכפתיים ועובדת די קשה...סיפורים היא כמעט לא כותבת והשירים
שלה מאוד השתפרו עם הסדנא הזאת שהיא עוברת עם עוד אנשים
מהפורום. פתאום היא כותבת פאנטומים (שממש זורמים כאילו אין
חזרות כל הזמן של משפטים) וכל מיני דיוקנאות...ממש יפה...
אני לעומת זאת עדיין מוקסמת מהכתיבה של האחרים וסופגת השראה
מכולם...אני חושבת שזה כיף.
לא היה לה הרבה זמן, ונגמר הקפה ומשום שכנראה שגם עניניתי אותה
קצת,קבענו להפגש שוב או לפחות לקשקש ב-ICQ...

הזמן עובר, ובין העבודה לכתיבת שירים, דיברנו ב-ICQ...
אני עדיין מתלהבת מכל שיר שיוצא לי, וליסה נותנת לי דחיפת
עידוד כל פעם שנדמה לי שאני לא מגיעה לשום מקום.
אני זוכרת אפילו פעם שיצא לנו לכתוב יחד. זאת אומרת אני כתבתי
והיא הציעה תיקונים קטנים שביקשתי שתציע. מילים ריקות לפתע
נמלאו חיים למגע ידה ודימויים שלא חשבתי אליהם פתאום התאימו.
אני אוהבת שכתיבה באה בהשראה מכתיבה של אחרים, זה הרבה פעמים
נותן נגיעה בסגנון אחר ובמילים שאת לא רגילה להשתמש בהם.
ליסה טענה שגם אני משרה עליה רוח אחרת, שובבה, ובצורה מוזרה
כלשהי קיבלה ממני גם השראה לכתיבה.

אני כותבת כבר חצי שנה בפורום, ליסה כבר לא זוכרת מתי התחילה.
אני כותבת קצת יותר טוב, אבל עדיין נפעמת מהיכולת שלה לגעת בי
באמצעות המילים שלה והפופולריות שלה רק צמחה.
טיול במחוזות המחשבה שלה - ימי בדידות, געגעועים, אושר, חברות
טובה ואהבה, הביאו אותי למסקנה שליסה היא הענקית שלי והשפעתה
על הכתיבה שלי הרבה יותר מהשראה.