יש לי מראה על הקיר, ואיתה אני יכול לראות את כל העולם, כל
אדם, כל חיוך, כל דימעה, ואיתה אני רואה אותה, היא יושבת
וכותבת מכתב לאהובה, הוא חושב עליה ברגע זה, הוא שוכב על הגב
וחושב על הבית, על הבית הרחוק, על אימו, על אביו, על אחיו
הקטן, שכרגע בטח ישן וחולם חלומות על מקומות מופלאים, על דברים
מפחידים, ועל הילדה שהוא כה אוהב, והילדה כל כך יפה, שיערה
כזהב, וחיוכה שובה, צחוקה גורם לו אושר, ומגע ידה נותן לו
תיקווה, והוא חולם עליה, יושבת במיטתה וקוראת לה ספר, קוראת על
אדם בודד שכל עולמו חבוי בקופסא ואת הקופסא הוא סוחב איתו לכל
מקום, אך לעולם הוא לא פותח את הקופסא, לכן הוא כבר שכח מי הוא
ולאן הוא הולך, אך יום אחד במסעו לחיפוש עצמו, הוא פוגש אדם
זקן אשר מספר לו אגדה, על אדם אשר חי אי שם בארץ רחוקה, ולו
מראה על הקיר, והוא יכול לראות הכל, כל אדם, כל חיוך, כל
דימעה, אך הדבר אשר הוא חפץ הכי לראות- זה את השתקפותו.