כשהחל לרדת במדרגות הבניין, התחוור לו שוב שכל יציאה מן הבית
גורמת לו מין לחץ קל ברקות, כזה שאפשר לסבול אותו, אבל לא ניתן
להתעלם ממנו. זה היה קורה בעיקר כשהיה יורד לקניות בסופרמרקט
השכונתי, הסמוך לדירתו. היו לו תיאוריות שונות ומשונות לעניין,
בהן מחשבות על חרדת ציבור, אובדן התמצאות, רתיעה מהעימותים עם
הזקנים העומדים בתור לקופה ואולי... קמצנות.
הבוקר זכר בדיוק מה הוא צריך לקנות ואף רשם הכל על פתק קטן.
בדרך כלל, כשהיה מסתובב בין שורות המדפים, בוהה בערימות
המוצרים עד שנזכר מה חיפש, היה גרונו מתמלא גודש ומאיים לכלות
את האוויר שבריאותיו.
בשעת בוקר זו לא המה הסופרמרקט קונים והדבר הסב לו תחושת רוגע
מסויימת, אשר אפשרה לו לבחור בנחת את הלחם הכפרי החם, שזה עתה
יצא מן התנור ואת המאפים המסוכרים, שחפץ לטבול בכוס הקפה
הראשונה, שישתה עם שובו לדירה.
בעודו פוסע לאורך מקרר הגבינות ומוצרי החלב, הבחין להפתעתו
בפנים מוכרות, כל-כך מוכרות, שכמעט ונתפתה לומר שלום, אך העדיף
לשוב על עקבותיו ולהיעלם מאחורי מדפי הגלידות והמשקאות. הגודש
בגרון איים שוב לכלותו.
כה יפתה בעיניו כעת, לבושה בטריינינג כחול ובנעלי התעמלות
כתומות. עיניו התפלבלו והוא נשך שפתו במבוכה. מזה חודשים הוא
ממתין להזדמנות לומר לה את אשר על ליבו והנה נקרתה בדרכו וקולו
נדם.
מכאן, הדרך לקופה והחוצה הייתה תמרון צבאי מיומן.

מתנשף ומזיע רץ במעלה המדרגות, שקיות המצרכים נחבטות במעקה
ובקיר, עד שפתח את דלת הדירה ונכנס, טורק אחריו את הדלת
בבהלה.
הוא התיישב על כסא הפלסטיק הסמוך למקרר, מנסה להסדיר נשימתו
ואת קצב פעימות ליבו.
הטרידו אותו כעת שני דברים, האחד - הוא קיווה שהיא לא הבחינה
בו והשני - שלא שכח לקנות את כל מה שרשם בפתק, שהרי אין
בכוונתו לרדת לשם שנית.

עשרים וחמש דקות ישב על הכיסא, עד שהתעשת והכניס את המצרכים
למקומם בארונות ובמקרר. כשסיים, הניח על צלחת שני מאפים והכין
לעצמו כוס קפה, כפי שהיה עושה מידי בוקר. בזמן שלגם מן הקפה
ובין נגיסה לנגיסה, הרהר בה וניסה להיזכר בלבושה ובתווי פניה.
הוא הביט אל חלון חדר השינה שלו, אותו חלון הפונה לעבר דירתה
והחליט שהערב כבר לא יסתתר ממנה.

ערב - ערב, מזה מספר חודשים, הוא שומע את המוסיקה הבוקעת
מחלונה, מכבה את האורות בביתו ומציץ מבעד לחלון כדי לראות אותה
רוקדת מול המראה התלוייה ממול. הוא מכיר כל צעד שלה, כל תנועה
וכל מבט במראה ומחכה שתזמין אותו לרקוד איתה - לשווא.