הדמויות:
יריב - בחור אלים וציני, הוא חכם אבל בכל זאת מסתובב עם מי
שהוא מחשיב "נחותים".
אדם - מעט גדול יותר משאר חברי החבורה, אדם הוא טיפוס מאופק
והססני. אדם הוא אחיה הגדול של הילה.
יגאל - בחור רציני וחכם, שקט ומופנם.
יוני - בחור קטן ומלא מרץ, מכרכר סביב שאר החבר'ה, מדבר ללא
הפסקה ובמהירות, מעצבן
מיכל - "הילדה הכי יפה בגן". שקטה, יפה, מסודרת; ילדה מושלמת.
חברה של יריב.
הילה - ילדה יותר קטנה משאר החבר'ה, שקטה ואינטיליגנטית, אך
מאוד ביקורתית. אחותו הקטנה של אדם.
שרון - ילדה אתלטית ונמרצת, אוהבת לשחק כדורסל.
שמוליק - אבא של יגאל, דואג מאוד, וכעוס כשיגאל לא עושה מה
שהוא אומר לו.
חדווה - אמא של יגאל, אמא פולניה; דואגת לבנה הקטן ומפנקת
אותו.


המקום: עיירה, אי שם בארץ. הסצינות מתרחשות בבתי הדמויות או
בסמטה שבין הרחובות.

הערה: בכל מקום שבו מופיע פאוזה, יש קטע מקור שלא מופיע בטקסט
זה, מפאת זכויות יוצרים.

התסריט:

פאוזת פרולוג

תמונה 1 - סמטה.

[נכנסים יריב ואדם].
יריב: סבתא ש'ך!
אדם: סבתא שלך! מה אתה מדבר?! אתה בכלל לא היית שם!
יריב: בסדר, אז לא הייתי שם! אבל הייתי קרוב, אדם, הייתי
קרוב...
אדם: בוא'נה, יריב, אתה גורם למיכל להשמע כמו סתם אחת, והיא
בכלל החברה שלך.

[נכנס יוני, מכיוון הסמטה.]
יוני: חברה! אתם לא תאמינו מה קרה! יש...
יריב: יוני, לך תראה אם אני על הגג מנקה ת'ארובה...
יוני [במהירות]: לא, לא, לא! יש רדיום בבית ספר!
אדם: יש רדיו בבית ספר? ממתי?
יוני: לא רדיו! רדיום! חומר! רעיל! [מדבר מהר] היה לי מעבדה
בבוקר והרחתי משהו מוזר וקראתי לכולם, ורק אחר כך כולם הבינו
שזה רדיום וזה כזה מן גז כזה שמצטבר במרתפים, וזה קטע מה זה
מסוכן, ואז...
אדם [קוטע אותו]: ואז יוני היה דפוק. צ'מע, יריב, מיכל...
יוני [במהירות, בזמן שמאחוריו נכנסת מיכל באיטיות]: לא, מה,
אתם לא מבינים! זה רדיום! זה מסוכן! אה, וואללה, אתמול לא
הייתם בבית ספר, הייתם אצל איך קוראים לה...
יריב [בכעס]: יוני, יא קרציה חסרת פשר ומובן, סתום כבר, אה?
[לאדם] תגיד, אדם, לא נמאס לך ממנו? [מחקה את יוני] "קמתי
בבוקר, ואז הלכתי ובאתי ואמרתי ואז שתיתי קולה..." [ליוני] די
כבר! כמה אפשר לשמוע אותך? [למיכל, בזמן שנכנסים הילה, יגאל,
ושרון] מה המצב, מיכלי? [ניגש אליה, מתחילים להתווכח
בפנטומימה].
אדם [ניגש להילה ומחבק אותה]: מה נשמע, אחות? [ליגאל] יגאל,
הבאת ת'גיטרה?
יגאל: לא.
שרון: היה שיעור מוסיקה, אז הם היו צריכים אותה.
אדם: אבל אין בית ספר, לא? סגרו אותו בגלל הרדיום.
הילה: זה היה בכלל רדון, רדון, ולא רדיום.
שרון [ליגאל]: אז איפה הגיטרה שלך?
יגאל [חושב]: אה....
שרון [בפתאומיות]: אז בואו נלך למגרש! [הולכת ומוציאה כדורסל
ישן מאחת הקופסאות.]
יגאל: לא, אני צריך ללכת הביתה.
אדם: רק אל תשכח, פה בעשר!
יגאל: למה, מה השעה?
יוני: למה, אין לך שעון?
אדם: לא, אף פעם אין לו שעון, יוני... שתוק!
יגאל: אבל איך אני אדע שהשעה עשר? אין לי שעון.
אדם: אין לך שעון בבית?
יגאל: לא.
אדם: תתקשר לשעון הדובר, מצידי. [לכל השאר] נו, אתם באים
למגרש?
יריב [מסתובב ממיכל אל החבר'ה]: מגרש? [מושך את מיכל חזרה
לכולם, והיא נעמדת מטר מאחוריו]
הילה: חייבים ללכת למגרש? [מקטרת]
יריב: יאללה גם כן את, עוד פעם לא טוב לך? [לאדם] אחי, שים את
אחותך בגן בדרך, טוב? בואי, מיכל. [מושיט לה יד, יוני בא
מאחוריו ותופס את היד. יריב מסתובב אליו, בשוק] זוז ממני!
[נרתע ממנו, לוקח את הכדור משרון ומכדרר החוצה].
אדם: יאללה, בנות, אתן באות? [יוצא, שרון אחריו, יגאל יוצא
לכיוון הבית שלו בצד שני, הילה תופסת את היד של מיכל ועוצרת
אותה מלצאת].
[יוני נתקע מאחורי כולם, בקצה טווח הספוט, הולך, חוזר, הולך,
חוזר, מסמן לחבר'ה שיחכו, מסמן לבנות שיבואו, ככה בזמן השיחה
שלהן]

הילה: אני שונאת את המגרש ואני שונאת כדורסל, ואוף! לא מעצבן
אותך סתם לשבת שם כשהם עסוקים במשחקים המצ'ואיסטיים שלהם!?
מיכל: כן, קצת.
הילה: לא יכולה לסבול את אחי ואת יריב ביחד.
מיכל: כן...
הילה: מה איתך ועם יריב בכלל?
מיכל: עזבי, הילה, בואי למגרש.
הילה: מיכל... קרה משהו?
מיכל: לא קרה שום דבר, הכל בסדר, הילה, בואי!
הילה: מיכל, נו!
[יוני מתיאש ובא אליהן לקרוא להן.]
יוני: נו, אתן באות למגרש? וואי, אתן יודעות, שמעתי אתמול שיר
מה זה יפה. קוראים לו "חיטה בכורדיסטן". זה הולך בערך ככה. "את
כמו חיטה בכורדיסטן, כמו בטן ענוגה של צפרדע בהריון, את כמו
מעוף של ג'וק נועז.. את כמו חיטה בכורדיסטן..."
מיכל [משתדלת לקטוע אותו]: יוני. יוני. יוני!! כולם כבר
במגרש.
יוני: אה, וואללה? נכון! הם בטח קראו לי ולא שמתי לב. ביי!
[יוצא בריצה].
הילה: דווקא חמוד היוני הזה. [מיכל מתחילה ללכת]. מיכל! [מיכל
מסתובבת אליה]. לא חשוב.
מיכל: גם אליך הרדון הגיע, אה?
הילה: לפחות אין בית ספר! [יוצאות].

פאוזה 1 -

תמונה 2 -
הבית של יגאל. אבא של יגאל יושב בכורסא וקורא עיתון. יגאל
נכנס, מנסה ללכת על קצות האצבעות ולהתחמק לחדר, אבל כשהוא פותח
את הדלת אביו מסתובב אליו].
שמוליק: יגאל, למה אתה בבית? אין בית ספר?
יגאל: סגרו אותו, יש שם איזו בעיה. הייתי עם חברים.
שמוליק: איפה?
יגאל: בסמטה, אבא, נו מה הסיפור?
שמוליק: מה יש לך לחפש בסמטה הזו?
יגאל: חברים, נו מה?
שמוליק: חברים או סמים?!
יגאל [קצת כועס, אבל חושש]: מה? אבא, די, טוב? איזה סמים?
שמוליק: אל תיתמם לי! ימים ולילות אתה לא בבית! נעלם מבית ספר
ומסתובב עם החברים האלה שלך שלא אני ולא אמא שלך ראינו אפילו
פעם אחת!
יגאל: מה זה קשור לסמים?
שמוליק: אתה לא ישן בבית וחוזר לי בבוקר עם עיניים אדומות!
התעודה שלך מלאה נכשלים! לפחות תודה באמת!
יגאל: אבא, אני לא נוגע בסמים!
שמוליק [בתסכול מעורב בכעס]: לך לחדר, יגאל.
יגאל [מתחיל ללכת, נעצר, מסתובב, מתחרט ומתחיל לצאת, ואז מחרט
ומסתובב שוב]: אני יוצא בעשר.
שמוליק: לאן?
יגאל: לפגוש חברים.
שמוליק: או לעשן סמים?!
יגאל [בתסכול]: אבא...
שמוליק [קם]: אתה לא הולך לשום מקום!
יגאל: למה? אבא, זה...
אבא: לשום מקום!! [נכנס למטבח].
[יגאל יוצא לתוך החדר שלו. שמוליק חוזר לסלון ומתיישב בכורסא.
אמא של יגאל נכנסת]
חדווה: שמוליק, מה קרה? אני שמעתי צעקות.
שמוליק: עזבי.
חדווה: שמוליק, למה אתה צועק על הילד? הוא עוד קטן.
שמוליק: קטן?! לצעוק עליו אז הוא עוד קטן, הוא נכשל בכל מקצוע
אפשרי אז הוא קטן, הוא לא נמצא בכלל בבית אז הוא קטן, מה הלאה?
[בסרקזם] עזוב את הילד, שמוליק! הוא לא באמת נכנס לסמים, הוא
עוד קטן! [מרים קול] אני רואה אותו עם מזרק ביד, חדווה!
חדווה: שמוליק, מה אתה מדבר?! אתה מקשיב לעצמך? הוא עוד ילד,
שמוליק, אני אומרת לך! הוא צריך אהבה, שמוליק, והרבה אהבה! ואז
הוא ילמד והכל יהיה בסדר, שמוליק, אתה שומע?
שמוליק: יהיה בסדר?! בפעם הקודמת שאמרנו "יהיה בסדר" וחיכינו--
[הקול שלו נקטע]
חדווה [בשקט]: שמוליק, זה יסתדר, אני אומרת לך... [ממלמלת
ויוצאת]

פאוזה 2 -

תמונה 3 -
[יגאל מנסה לצאת בשקט, ושני ההורים נכנסים מהמטבח].
שמוליק: לאן זה?
יגאל: אבא, אני קבעתי עם חברים!
שמוליק: באיזו שעה?
יגאל: בעשר.
שמוליק: חדווה, מה השעה עכשיו?
חדווה [מסתכלת על השעון השבור]: שלוש?! שמוליק, אני חושבת
שהשעון הזה כבר לא עובד...
שמוליק: ואת חושבת שזה מענין את הבן הקטן שלך? אין אף שעון
בבית! שהוא ידאג? יתקן? לא! ילך להסתובב עם הטיפוסים האלה
בלילות. [ליגאל] תהיה פה בעשר עשרים וחמש.
יגאל: מה! אבל רק ההליכה לוקחת עשר דקות!
שמוליק: עשר עשרים וחמש.
יגאל: אמא!!
שמוליק: עשר עשרים וחמש!! [יוצא למטבח].
[יגאל יוצא בריצה, הבית מחשיך, אור בסימטה]

[בסימטה יושבים אדם, יריב, הילה ויוני. הילה בצד].
יוני: ואז ככה היא אמרה לי: "מה, באמת אתה בצנחנים," ואני
צחקתי כמו משוגע...
יריב: יאללה, יוני, סתום כבר. כמה אפשר לשמוע אותך.
אדם: כן, יוני, אתה מדבר יותר שטויות בשניה ממה שיש רדון
במעבדות של בית ספר!
יריב [קם]: יאללה, יוני... ביי!
יוני [ממשיך]: טוב, הבנתי ת'צחוקים, חבר'ה! בקיצור ככה התחלתי
גם לשיר לה:"את כמו חיטה בכורדיסטן, כמו בטן ירוקה של צפרדע
בהריון, את כמו מעוף של ג'ו--"
[נקטע כי יריב מקים אותו מהחולצה, כולם נרתעים וקמים, יריב
במרכז עם יוני]
יריב: תגיד לי, יש לך בעיות קליטה? שתוק כבר ועוף מפה!
יוני: טוב, מה אתה מתעצבן, רק אמרתי ש--
יריב [קוטע אותו]: אז אל תגיד!
יוני: מה יש לך, יריב? בסך הכל אני מנסה להגיד שהיא הייתה שאפה
לא מהעולם הזה, ו--
יריב [צועק]: שתוק!! [מנער אותו] חור בראש עשית לי!
יוני: תפסיק, נו!
[יריב דוחף אותו ויוני נופל. דממה. יוני קם לאט].
יוני [בשקט וכעס עצור]: אני הולך מפה.
הילה: נו באמת, זה היה הכרחי?
אדם [מסתכל על יריב]: אל תתערבי.
יריב [מבט תלוי באוויר, מהורהר]: סיפרתי לך שנפטרתי מהקרצייה,
אחי?
אדם [לא מבין, מסתכל לכיוון שיוני הלך]: הרגע בעטת אותו
החוצה.
יריב: לא הוא. מיכל.
הילה: מה, נפרדתם?
יריב [בדאווין]: נמאסה עלי.
אדם: מה, אבל הייתם די הרבה זמן ביחד, לא?
יריב: מה זה משנה?! הייתה טובה למשהו אחד וזהו.
הילה: מה?!
יריב [מעיף אליה מבט]: כשתגדלי תביני. [פונה לאדם]. בוא, בוא
איתי. בדיוק רציתי ללכת... [נותן לו דחיפה קטנה במרפק, קורץ
לו] ...לדבר איתה קצת.
אדם: עם מיכל?
יריב: כן, נו. בוא.
[יוצאים לכיוון הסמטה, הילה רוקעת ברגל בעצבים, יגאל נכנס
מאחוריה, רואים שהוא לחוץ].
יגאל: הילה, איפה כולם? שיט, אני כבר מאחר הביתה...
הילה: לא יודעת. אחי הלך עם יריב למיכל.
יגאל: אבל חשבתי שיריב ומיכל...
הילה: עד כמה שאני יודעת, כן, הם נפרדו. לך תבין.

[הבמה מחשיכה.]

תמונה 4 -
[מצד אחד הסמטה, מצד שני הבית של יגאל. אור על הסמטה. מיכל
יושבת על ספסל, כותבת משהו.
כוריאוגרפיה: יריב נכנס, אדם כמה צעדים מאחוריו. מנסה לדבר
אליה, היא קמה ומפנה אליו גב. תופס אותה ומסובב אותה אליו. היא
דוחפת אותו ממנה. הוא מזנק ותופס אותה, ומרים יד -- המוסיקה
נעצרת. פריז.
הסמטה מחשיכה, רואים אור בבית של יגאל. אבא של יגאל יושב על
הכורסא.
כוריאוגרפיה: יגאל נכנס, כמצפה לדין. אבא שלו קם מהכורסא
(המוסיקה מתחדשת). יגאל מנסה להגיד משהו, ואבא שלו תופס אותו,
מנער אותו, ומרים יד -- המוסיקה נעצרת. פריז.
הבית מחשיך, אור בסימטה, יריב אונס את מיכל. אדם נע הלוך ושוב
- בורח, מתחרט וחוזר, רוצה לעזור, להגיד משהו, מנסה שוב לברוח,
לבסוף הוא כורע על ברכיו ומכסה את פניו].

פאוזה 3 -

תמונה 5 -

[החדר של מיכל. מיכל על המיטה, בכותונת לילה. מתהפכת מצד לצד.
לבסוף נרדמת. יש לה סיוט; הבמה הופכת לסוריאליסטית, לונג סגול
שחור נופל על הלונג של מיכל. צוות טכני בסדינים לבנים מסתובב,
תפאורה משתנה ללא הרף. מיכל מתעוררת, בחלום. החדר שונה
לחלוטין, והיא עומדת למשפט. טריבונה של שופט. תליין עם ברדס
וחרמש ליד סד לראש. 4 קטגורים שמאשימים אותה. יריב הוא התליין,
ויגאל השופט. כל הסצינה ברצ'יטטיבים, חוץ מהדיבור של מיכל.
כולל מוסיקה ותנועה. מאד מוטרף, ווירטואוזי, סוריאליסטי]

יגאל: ברוכה הבאה, לילה טוב, איך ישנת?
וודאי לא מובן לך על מה המשפט.
תפסי לך מקום שאותך פה יכיל
ורק אז תוכל ההצגה להתחיל!

אכן, לפני מונח לו הקלף.
את פשעייך, ילדה, הנייר כבר קטף.
הכל כאן רשום, ברור, משוריין
אך אם כך ואם כך - נמצא פה תליין!

מיכל: יגאל? זה אתה? מה קורה פה? מה אתם רוצים ממני?!

1: פגעת בנפשו של עלם צעיר
הטחת את ליבו אל כנגד הקיר
אהב הוא אותך יותר מחייו
ואת לא יכולת להביט בעיניו.

2: מיכל, יקירה, פתאום כה חיוורת!
יפה היא ממש כמו כוכבת של סרט!
חשבתי שאין לך כבר מה להוסיף
בעצמך הכרחת את אותו לך להחטיף!

מיכל: לא! עזבי אותי!

3: את כלכך יפה
מה חבל שתמותי
והרי לא תוכלי להכחיש העובדות
לא אהבת את יריב
רק שיחקת בו, כמו תוכי
שכל יום נותן מחמאות חדשות.

מיכל: זה לא נכון! יגאל, אל תקשיב להם!

4: בסופו של דבר, מיכל חמודה,
את יודעת, היית ילדה כה רעה,
ומגיע לך עונש, כחוד הסכין
ערפו את ראשה! שתיתן את הדין!

מיכל: לא! יגאל, זו אני! יגאל, תקשיב לי!!

יגאל: עזביני, מיכל, גזרתי גזרה.
התליין יטפל בענין במהרה.

4:ערפו את ראשה!!
כולם: ערפו את ראשה!!

[הקטגורים תופסים אותה ומחזיקים אותה כשצווארה על הסד. התליין
מגלה את פניו - זה יריב והוא מניף את החרמש. צרחה. חושך.]
[החדר של מיכל. היא זזה מתוך שינה. יגאל לידה.]
יגאל: מיכל.
מיכל [מתוך שינה]: אני מצטערת, יריב, די. תפסיק.
יגאל: מיכל, מיכל קומי.
מיכל [עדיין מתוך שינה]: זה בגללי, אני יודעת, די, יריב,
סליחה, [צועקת] יריב, לא!!
יגאל: מיכל!!!
[היא מתיישבת בבהלה, ורואה את יגאל. נרתעת ממנו]
מיכל: יגאל!!! מה אתה עושה פה? אתה יודע מה השעה?!
יגאל: אני... אין לי שעון...
מיכל: איך נכנסת?
יגאל: את יודעת, יש לכם סולם בגינה, גבוה כזה...
מיכל [מתכרבלת ומתרחקת ממנו]: מה אתה רוצה?
יגאל: צעקת.
מיכל: היה לי סיוט. מה, לך זה לא קורה?
יגאל: לא ככה. על מה חלמת?
מיכל: כלום.
יגאל: מיכל, היית מבועתת. אמרת שאת מצטערת, אמרת ליריב
סליחה?!
מיכל: עזוב, נו. מה אתה עושה פה ב... [מציצה בשעון] שתיים
בלילה?
יגאל: אני פשוט חשבתי ש... אני לא רוצה לדבר על זה.
מיכל: טוב...
יגאל [מדבר מהר]: זה... את מבינה, אבא שלי, הוא-- אני לא רוצה
לדבר על זה!
מיכל: טוב...
יגאל: לא, זה לא טוב! את לא תגרמי לי לדבר על זה אם אני לא
רוצה לדבר על זה, ןאני באמת לא רוצה, אז...[ממלמל]
מיכל [ברוך]: זה כמו... מעגל. מכל נקודה אתה מגיע לאותו מקום,
ואין לך איך לצאת.
יגאל: כן. [עייף]
מיכל: ואתה מנסה להגיע לאנשהוא, באמת שאתה מנסה, אבל זה כאילו
שמישהו לא רוצה שתגיע לשם.
יגאל: כן...
מיכל: וכל דבר פוגע בך, כי אתה לכוד בתוך המעגל, מעגל של
שליטה.
יגאל: מיכל?
מיכל: מה?
יגאל: מה קרה איתך ועם יריב?
מיכל: אני... אני לא רוצה לדבר על זה.
יגאל: מיכל, את צרחת.
מיכל: נפרדנו לא הכי טוב, אוקיי? זה קורה, ו... אני לא רוצה
לדבר על זה.
יגאל: הוא פגע בך? מיכל?
מיכל: אני הרגזתי אותו, ו... אף פעם לא השקעתי בקשר הזה כמוהו,
ו...
יגאל: מה הוא עשה??
מיכל: אני לא רוצה לדבר על זה!!!
[שתיקה].
[שניהם ביחד, פתאום]
יגאל: אבא שלי הרביץ לי.
מיכל: יריב אנס אותי.
[יגאל קם].
יגאל: מיכל, אני...
מיכל: אני בסדר.
יגאל: לא, את לא.  אני חייב ללכת.
מיכל: לאן אתה הולך? אתה חוזר הביתה?
יגאל: נראה לך? [מריר] הבית האמיתי היחיד שיהיה לי יהיה שתיים
על אחד ולא יהיו בו חלונות. תחזיקי מעמד, ילדה.
[יגאל יוצא. מיכל מתיישבת, חושבת, שמה עליה משהו ארוך ויוצאת
החוצה.]

פאוזה 4 -

תמונה 6 -

[הבית של יגאל בצד אחד, הבית של הילה ואדם בצד שני. במה חשוכה,
ספוט על מיכל. מיכל דופקת בדלת של הבית של יגאל. אור בבית, אבא
של יגאל קם לפתוח לה.]
שמוליק: מי את?
חדווה [צועקת מאחורי הקלעים]: שמוליק, מי זה? שמוליק!
מיכל: שלום.
שמוליק: שלום, שלום. תגידי את יודעת מה השעה?
מיכל: לא ממש. מצטערת שמאוחר. רציתי לדבר איתך על יגאל.
שמוליק: בואי, כנסי. אני ממילא לא יודע מה השעה. אין שעון עובד
אחד בבית הזה.
[מיכל נכנסת, עומדת. שמוליק מתיישב מולה.]
שמוליק: שבי.
מיכל: הוא סיפר לי הכל ואני פשוט לא הבנתי.
שמוליק: גם אני לא. [נאנח]
מיכל: איך יכולת?! הוא הבן שלך ו... [מבינה מה הוא אמר.] מה?
שמוליק: גם אני לא מבין. זה לא קרה אף פעם.
מיכל: אתה מתכוון שאף פעם לא הכית אותו.
שמוליק: רק לחשוב עליו זרוק באיזו סמטה, מסומם, כבר לא זוכר את
הדרך הביתה...
מיכל: יגאל לא לוקח סמים!!! למה אתה?...
שמוליק: תביני. ליגאל היה אח גדול.
מיכל: מה?
שמוליק: הוא נפטר.
מיכל: מתי?
שמוליק: לפני שלוש שנים. הוא... היה חייל.
מיכל: נהרג במהלך השירות? במבצע?
שמוליק: הוא מת ממנת יתר.
[דממה].
מיכל: אני מצטערת. אבל... לא, כלום.
שמוליק: דברי, אל תפחדי.
מיכל: אולי במקום לחשוב על הבן המת שלך, תחשוב על זה שחי. יגאל
בנאדם כלכך מוכשר, הוא מנגן ו--
שמוליק: הוא מנגן?
מיכל: כן! בגיטרה! וגם קצת במפוחית. הוא אומר שזו מפוחית של
אספנים שהוא קיבל מסבא שלו, אבל נראה לי שהוא סתם מצא אותה
בשוק הפשפשים.
שמוליק: לא, היא... היא באמת של סבא שלו. חשבתי שהוא זרק אותה
מזמן. גם אני ניגנתי במפוחית פעם, את יודעת?
מה שמך?
מיכל: מיכל.
שמוליק: שמוליק. [לוחץ לה יד]. טוב להכיר אותך, מיכל. ו... אם
את רואה את הבן שלי, או אם מישהו אחר רואה אותו, תגידו לו
שאני, מבקש, שהוא יחזור הבייתה.
[מיכל מהנהנת ויוצאת].

[האור נכבה בבית יגאל, נדלק בבית אדם והילה.]
[הילה יושבת על קצה המיטה, חושבת, קמה ומעירה את אדם.]
הילה: אדם! קום!
אדם [חצי ישן]: מה?...
הילה: משעמם לי. אדם! אדם, קום!
אדם: תגידי לי, מה את רוצה?
הילה: סתם. מה עשית אתמול בערב?
אדם: כלום. הייתי עם יריב.
הילה: איכס. שונאת אותו.
אדם: למה?
הילה: כזה מניאק בקשר למיכל.
אדם [מתישב בפתאומיות]: מה בקשר למיכל!?
הילה: הם נפרדו, לא שמעת?
אדם: אה, כן. מיכל סיפרה לך?
הילה: כן.
אדם: אז... מה עוד היא מספרת?
הילה: מה קרה, אדם?
אדם: הילה, תקשיבי. זה לא יוצא מהחדר הזה. אני פשוט... חייב
לספר למישהו.
הילה: לספר? מה?
אדם: יריב די... פגע במיכל.
הילה: אני יודעת! הם רבו והכל.
אדם: פיזית.
הילה: מה?
אדם: הוא--
הילה: לא...
אדם: כן.
הילה: הוא הרביץ לה?
אדם: גם.
הילה: אדם, נו! מה קרה?!
אדם: הוא די הכריח אותה ל--
הילה: הוא אנס אותה!?!
אדם: לא! כן! לא יודע.
הילה: והמנייאק רץ לספר לך, אה? חכה חכה, אני...
אדם: אני הייתי שם.
הילה: נו אז מה אם-- היית שם?!?
[נרתעת ממנו, מתיישבת על המיטה שלה, וקוברת את הראש בין
הידיים].

תמונה 7 -

[סמטה גדולה, שני הצדדים. יגאל ישן על כמה קרטונים, מוסתר.
הומלסים מחטטים בכמה ארגזים. נכנסים יוני והילה עם הפנים ברצפה
וכמעט נתקלים אחד בשני.]
יוני: היי!
הילה: הי! מה נשמע?
יוני: בסדר. מה איתך?
הילה: ככה. סתם קצת מצוברחת.
יוני: איפה אחיך ויריב?
הילה: אין לי מושג. בטח מתחבאים אחרי מה שהם...
יוני: אה, שמעת מה הם עשו?
הילה: אתה יודע?
יוני: לא מבין אותם. זה כלכך ברברי.
הילה: חייתי.
יוני: ככה, שניים על אחד?
הילה: אדם רק היה שם, לא?
יוני: כן, יריב "עבד" עם הידיים.
הילה: לא מאמינה. האח שלי.
יוני: כן. חשבתי שהם חברים שלי. איך הם יכלו לעשות לי את זה?
הילה: לעשות 'לך' את זה?!
יוני: כן! ככה להתיחס אלי כמו לזבל ועוד להפיל ולדחוף! בהמות!
הילה: אני לא דיברתי על זה!! דיברתי על האונ--
יוני: על מה?!
הילה: על זה שהם--- היו מגעילים. עזוב, נו.
יוני: אמרת הרגע אונס?
הילה: כן. יוני, די, שתוק.
יוני: אל תגידי לי שיריב...
הילה: כן.
יוני: ואדם?
הילה: היה שם.
יוני: מיכל?
הילה: מיכל.
[שתיקה.]
הילה: תגיד, היית כבר במאטריקס? שמעתי שהוא מצויין...
יוני: יאללה, בואי! עכשיו אבל! שמעתי שאם רואים את הסרט הזה
בצהריים, אז קרני האור שחודרות לתוך הקולנוע...
הילה: יוני!
יוני: מה?
הילה: שקט! בוא כבר.
[יוצאים, נכנס יריב מצד שני, מבריח את ההומלסים. יגאל מתעורר,
מציץ החוצה מהקופסא.]
יריב: בוקר טוב, אחי! מה קרה, המיטה בבית כבר לא אותו דבר?
[יגאל קם ובלי אומר מתנפל עליו, יריב קופץ אחורה והצידה,
מתחמק]
יריב: מה קורה פה? מה עובר עליך?
יגאל: אתה תשלם על זה!
יריב [תופס את יגאל ומנער אותו]: תגיד לי, מה אתה רוצה?
יגאל: שמיכל תוכל לישון בלילות!!
יריב [מתגונן מהמכות של יגאל בהיסח דעת]: מיכל? מה אתה מתערב
ביני לבין חברה שלי?
יגאל: חתיכת זבל... [דוחף את יריב] היא סיפרה לי הכל!
יריב: מה אתה רוצה ממני? רבתי איתה, השלמנו, ו... השלמנו שוב.
[מחייך]
יגאל: אתה פשוט--
יריב: עושה מה שהגברת מבקשת... [קד קידה וכאילו מניף כובע]
יגאל: אתה אנסת אותה!!
יריב [רציני]: אתה תשמור על הפה שלף עד שתגדל ותבין כמה דברים,
בנ'ת?
[יגאל מתנפל עליו שוב והם נלחמים. יריב גובר עליו, מפיל אותו
ובועט בו כשהוא כבר על הרצפה. נכנס אדם.]
אדם: יריב! תגיד לי, השתגעת? [רץ ליגאל ויריב מרחיק אותו]
זוז!
יריב: עזוב אותו. הוא רצה, הוא קיבל.
אדם: אחי, אנחנו צריכים לדבר!
יריב: על מה ולמה?
אדם: על אתמול!
יריב: יום יפה היה אתמול...
אדם: אל תדאג, זה יחזור אליך. רק תחשוב על מה שעשית, אלוהים!
יריב: אתה יכול לקרוא לי יריב. וחוץ מזה, אני לא צריך לחשוב על
זה. אני נהניתי. האמת היא שלא כלכך הבנתי למה לא הצטרפת?
אדם: תגיד לי, אתה נורמלי? אתה--
יריב: לא רוצה לשמוע! תגיד לי, גם אתה רוצה לגמור ככה על
הרצפה? [מראה על יגאל]
אדם [בלחישה רועמת]: ומה יקרה אם היא תלך למשטרה?
יריב: אז ניכנס לכלא. [מרצין.]
אדם: מי זה ניכנס?
יריב: אני ואתה, אלא מי?
אדם: מה?! אני לא...
יריב: אתה היית שם. אז אם לא בא לך על כל מיני אזיקים ודמי
ערבות ועורכי דין... אה, ומשפט והרשעה ו...
אדם: אבל...
יריב: אבל כלום. אז תשתוק. [מתחיל לצאת]
אדם: יריב!
יריב [עוצר עם הגב אליו, צועק]: מה? [קולט את ההומלסים מסתכלים
עליו] מה יש לכם, מה קרה? תעיפו ת'פרצופים שלך מפה!
אדם: ואם נידפק?
יריב: אמרתי לך שהיית צריך להצטרף... [יוצא, מהסס, מסתכל על
יגאל ורץ אחרי יריב]
[חושך על הבמה]

פאוזה 5 -

תמונה 8 -

[מיכל נכנסת בהססנות לסמטה. רואה את יגאל מנסה לקום. רצה
אליו.]
מיכל: מה קרה?
יגאל: סתם... מכות...
מיכל: יריב עשה את זה?
יגאל:מיכל, זה לא חשוב עכשיו. אני בסדר. מה שלומך?
מיכל: יכול להיות יותר טוב. [חיוך מריר]
יגאל: תודה שדיברת עם אבא שלי.
מיכל: היית בבית?
יגאל: טילפנתי. אני אחזור מתישהו בקרוב. יש הרבה על מה לדבר.
מיכל: טוב שהכל מסתדר.
[שתיקה]
יגאל: מיכל?... בואי ניסע.
מיכל: עכשיו? לאן?
יגאל: לאן שמתחשק לך. צפון, דרום...
מיכל: אתה יודע, אבא שלי תמיד היה אומר שמרחק גיאוגרפי לא פותר
כלום.
יגאל: ואבא שלי אומר -"משנה מקום משנה מזל."
מיכל: אז מה, פשוט נקום וניסע.
יגאל: לקום יהיה פרויקט, אבל לנסוע? כן. פשוט ניסע.
מיכל: טוב... תגיד, מה השעה?
יגאל: אין לי שעון...
מיכל: כן, שכחתי. תזכיר לי לקנות לך שעון מתישהו.
יגאל: עזבי, לא מאמין בשעונים. תקני לי מצפן.
[צוחקים]
יגאל: מיכל, את... את נורא יקרה לי. [מהסס] לא, מצטער, לא
הייתי צריך להגיד את זה עכשיו, עם כל מה שקרה...
מיכל: לא, זה בסדר, יגאל. תודה.
[היא עוזרת לו לקום והם מתחבקים. מתחילים לצאת, מיכל צעד וחצי
לפני יגאל]
[אדם נכנס בריצה ורואה את מיכל, ועוצר בחריקה. מיכל נרתעת
ממנו, ואז מתקרבת צעד אליו. אדם נופל על הברכיים]
אדם: מיכל, אני, אני מצטער.. אני... אני לא חי יותר, את
יודעת... אני רק חושב על זה, ועל זה שיכולתי לעצור אותו, ו--
מיכל, אני כל כך מצטער, אני כבר לא יודע מה לחשוב-- [ביאוש]
למה מישהו לא דורס אותי כבר וזהו---
[הילה ויוני נכנסים מצד שני ופונים למיכל ויגאל שמפנים לאדם את
הגב.]
הילה: איזה סרט מגניב!
יוני: כן, האפקטים הפירוטכניים היו פשוט נהדרים בהשוואה לאיך
שהשמש השתקפה במסכים...
[מאחורי אדם נכנס יריב, אדם בינתיים מתקרב ונעמד ליד יגאל,
יוני קולט את יריב ומהסס] כמו במיים, ואז... מגניב.
יריב [מפתיע את כולם]: אהלן. מה? פיקניק?
יגאל: לך מפה! אתה לא רואה שאתה לא שייך לפה! אתה לא בנאדם,
אתה חיה! חיה!!
יריב: אה, אוקיי, הבנתי. עוד הברקות?
יוני: 'תה סתם עושה רוח, 'תה יודע? אתה לא נראה כזה מפחיד
לבד.
יריב: לא, פשוט לך נוח להיות זנב של הרוב, מזדנב. אבל אתה
חמוד, יוני. באמת. נו מה? עוד מישהו רוצה להאשים אותי בהרס
העולם? מיכלי?
מיכל: תלך.
יריב [מתקרב]: מה? זהו? רק פעם אחת? הייתי בטוח שתרצי עוד
בהתחשב בפרצופים השמחים שהיו לך... [מתקרב עוד צעד, יגאל מרים
קרש ומניף אותו]
מיכל [בשקט]: בשבילי!
יגאל: יש לך 3 שניות לעוף מפה. 1... 2...
יריב: טוב להיות זה עם המקל, אה? טוב, אני מניח שזה בסדר, פעם
בחיים מותר גם לך להוציא את מה שאבא'לה ואמא'לה עושים כל יום.
נו, איך זה להיות בצד השני? איך זה להיות רוצח?! אז אני חיה.
ומה אתה? [פונה לאדם] ואתה, אדם. גם כן שם. אתה ישבת שם ולא
עשית כלום בזמן שהיא צרחה! כל הלב והמצפון שלך לא גרמו לך לזוז
ולא לעשות כלום, כי אתה... "פחדת". אדם, אה? צריך להכריז על
חיפוש. "אבד עמוד שידרה! כל המוצא, נא להחזיר לאדם בהקדם
האפשרי. אני? חיה. ואתה? [פונה למיכל] ואת, מיכלי? נהנית? איך
הייתי? לפני 3 שניות קראת לי חיה והרגע הוצאת מהפה המתוק שלך
פקודה לרצח! איזו מין חיה את?! [לכולם]
אז מה, חברים? מי היה מאמין שאתם רוצחים מלידה? אני לא בנאדם.
ואתם?
אתם השתקפות חיוורת של צלם אנוש במים רגועים. משננים ערכים
שלימדו אתכם, חיים לפי ערכים שאתם לא מבינים. אבל מה, מוכנים
לרצוח אותי במקום. חיה שכמוני.
לפחות אני חי. הדם שלי זורם!! אני חיה. ואתם?!

הילה: זה נגמר. בואו נלך.
[כולם מסתובבים ויוצאים, חוץ מיריב]
יריב [צורח]: נראה לכם שאתם יכולים לברוח ככה?
לא תצליחו לברוח מעצמכם!!
אני רוצח? ואתם? אתם כלום!!
לאן אתם הולכים? יש לי עוד מה להגיד לכם!! הי! אל תלכו!!
[בשקט] אל תשאירו אותי פה... לבד.
[כורע על הברכיים]