אני יודעת שאין בי את הכישרון לכתוב יפה. בלי להיות פסימית
בכלל כבר גיליתי הרבה דברים שאין לי בהם כישרון אז פשוט עזבתי
את זה בצד, והלכתי לדברים שאני יותר חזקה בהם... [להיות בים
ולקרוא ספר לחוד ובטח ובטח שביחד זה הצד הכי חזק בי בנתיים].
אז יום אחד, לא בהיר כי יש הרבה יותר מידי חורף בזמן האחרון
בישראל, החלטתי לפתוח דף בבמה... חשבתי יהיה נחמד... אני לא
חייבת לעלות מפה ומעלה [כמו יוני, שאותו אני מחבבת במיוחד],
פשוט לכתוב. וזה עוזר לי... ואולי יום אחד מישהו יזדהה איתי :)
ויחשוב שגם אני יצור חביב... ולמרות שהיה אפשר לעשות איזה
תיקון או שניים בצורת כתיבה שלי, אולי שגיאות כתיב... אולי סתם
לנסח ברור יותר, ולנסות שגם אחרים יבינו את השפה שבמשך שנותיי
המצאתי לי [היא לא כזו מסובכת... פשוט צריכים להיות פותחים
בשביל להבין].
אז הנה אני.... ימים ספורים אחרי שפתחתי את הדף בבמה ולא נגעתי
במקלדת אפילו בשביל לראות מה זה ומי זה... יושבת וכותבת... כי
"זה עוזר" [אני מקווה].
אני חושבת שבזמן האחרון אני מבינה דברים בצורה קצת שונה.
התחלתי להסתכל על הכל מזוויות אחרות. אולי זה בגלל הסרט ההוא
המפחיד שראיתי [טעות.... שמשום מה אני נוטה לעשות אותה פעם
בשנה בקביעות]... סרטים משפיעים עליי. אני לוקחת אותם קשה
מידי. למה בצורה שונה? אולי גדלתי... אולי להפך...

אני עדיין לא מצליחה לפענח למה אני יושבת מול המחשב ומה אני
בעצם מנסה להגיד. ומה שאני כן מנסה להגיד... או אולי לפתוח
ולספר עליו, לא רמזתי עליו אפילו לא במילה במה שכתבתי בנתיים.

אז כן... אולי קשה להפתח. מה זה אולי?! זה ידוע. [לפחות אני
ידעתי את זה]. אבל גם ללכת מסביב זה לפעמים עוזר... בעצם... זה
טיפשי ללכת מסביב, אבל לפחות זה ניסיון קלוש לנסות להוציא את
זה החוצה. בסוף... כל דבר מתגלה, ומה שלא מתגלה הוא כלא היה
בכלל... אז זה לא ממש חשוב אם אני אגש למטרה [בפני מי שקורא את
זה או בפני כל מישהו אחר]. בסוף אני צריכה להרגיש טוב עם עצמי.
אני זו שאצטרך לחיות עם עצמי לכל החיים... יותר מכל אחד אחר,
ואם אני לא ארגיש טוב עם עצמי, ולא אחשוב שאני ראוייה לקבל
[בעצם לא לקבל.. רק ראוייה] ולא אחשוב שאני ראוייה למה שכבר יש
לי או למה שאני רוצה להשיג... לא עשיתי כלום. במשך מרבית
שנותיי אני בעצם מנסה להגיע למצב שנולדתי בו... להיות שלמה עם
עצמי, לא להתחשב במה שאחרים יגידו לי, פשוט לעשות מה שנראה
לי... מה השכי טוב בשבילי... וכמובן בשביל הסביבה [גם מסביב
צריך להיות טוב, לא רק לי].
פעם חשבתי שהצער הוא יותר גדול מהאושר. ואז דמיינתי לעצמי מצב
שהכל שמח והכל הולך טוב בחיים שלי ופתאום אמא שלי מתה [אני
משום מה נוטה להרוג הרבה אנשים במחשבות שלי... במחשבות בלבד,
ברוכה שמה]. ואז איך אני אהיה עצובה, ואיך זה יעפיל [מלשון
ערפל] על כל החיים שלי. ואז דמיינתי מצב הפוך, שהכל עצוב וכלום
לא הולך ופתאום מגיע מי שחיכיתי לו כל חיי והוא מוציא אותי
למקומות ודואג לי [im his tamaguchi] ואיזה טוב זה עושה בכל
הצער... אז עדיין לא החלטתי מה דומיננטי יותר. אני משערת שאני
לא צריכה להגיע להחלטה. בתכלס כל הדברים שאני עושה או שכל אחד
עושה במהלך חייו [בין אם הוא מרגיש בזה או לא] זה לנסות להביא
אותו לאושר. אלו שמנסים להרוויח הרבה כסף - בשביל חיים טובים
יותר [ובפעם האלף - כסף הוא אמצעי, לא מטרה] - בשביל האושר.
אלו שעובדים בעבודות שעושות להם טוב - בשביל האושר. אלו
שמחפשים רק סטוצים - בשביל האושר [רגעי... רגעי... אבל גם זה
ממלא משהו... ומצד שני... אחרי הרבה זמן זה מרוקן].
יש לי נטייה לקפוץ מנושא לנושא, אני משערת שמי שהגיע that far
כבר שם לב לזה... יכול להיות שיש לי בעיות בביטחון העצמי. בעצם
אני יודעת את זה. אבל אני היחידה. אין אף אחד אחר שיודע את זה.
אני לא יודעת... אבל משום מה [נראה לי שלא במודע] אני הופכת את
זה לבלתי מורגש. אולי בגלל זה אני כותבת כאן.
כן! בגלל זה אני כותבת כאן [תשובה אחת! ברוכה שמה... איזו
הקלה].
אני לפחות חושבת שזה זה... אין לי את הביטחון ואפילו לא את
היכולת לאמר לאילו שאני מכירה באמת מה עובר שם במערכת הבקרה
למעלה, אולי בעצם היה מישהו כזה... אחד... אבל הוא לא איתנו
יותר, וכל מה שנותר לי זה את המחשב והמקלדת [להסתפק במועט...
גם לזה צריך להתרגל]. טוב... אני מקווה שזו תהיה תרפייה
טובה... אף פעם לא הרגשתי בנוח לשלם למישהו שיקשיב לי. מי יתן
[או תיתן] וכך יפתרו יודחקו או יובנו הבעיות שקיימות במערכת!
מי יתן [או תיתן] ונזכה לעתיד טוב יותר. ואמרו אמן [אמן].

נ.ב. - כל קשר ביני לבין היהדות, כל דת אחרת או לאלוהים עצמה
הינו מקרי בהחלט.