כשאבדה התקווה,מה עושים? למי פונים? יש מקום כזה שאפשר
להחזיר את התקווה בחזרה לחיים?
אני שואלת את כל השאלות האלה,כי...נתקלתי בסיטואציה הזאת,ואני
חייבת לציין שהייתי מעדיפה שלא.
תמיד היו לי את המצבי רוח המיוחדים שלי,אבל בסופו של דבר תמיד
ידעתי איך לצאת מהם.
אך הפעם...זה לא פשוט,איפה הפתח הזה שממנו נכנס האור הקטן
לחיים שלי? איפה אני אמצא את אותו פתח?
אולי בלימודים? הרי אני לומדת את מה שאני רוצה,איפה שאני
רוצה..
אבל ממש לא מסופקת ...או שאולי מאהבה?
המממ....אהבה....המממ...אהבה...חוץ מזה שהיא נמצאת בראש שלי,
בפועל היא דיי בצורה מעוותת...וכפי שדיברתי על תקווה,אותה
תקווה
נמוגה...
אני עדיין לפעמים מדמיינת לי...אבל אפילו הדמיונות איבדו
מקסמם.

אז איפה הייתי? אמרתי לימודים,אמרתי אהבה...מה עוד יש לי
בעצם?
כנראה שאני לוקחת את משפחתי כמובן מאליו,וזה כי אני לא מוצאת
אצלם את מה שאני מחפשת..ומבחינתי הם רק מטרד,ששואל שאלות
מעצבנות,מנדנד,ומנג'ס ללא הרף. סבלנותי פקעה סופית,אין לי עוד
מאיפה לקחת כוחות כדי להתמודד עם החיים המדהימים האלה.
אוח..life מה כבר לא אמרו לי על החיים,כל פנינות החוכמה
למיניהן.
כמה שעכשיו הכל נראה סתמי וטיפשי ומיותר לחלוטין...ועדיף
שכולם
ישמרו את האמרות המלבבות והאופטימיות שלהם לעצמם.

אז תקווה יקרה......איפה שלא תהיי יקירתי,אנא ממך,אל תיעלמי
לי
כך,בימינו עם כל הטכנולוגיה,טלפון קטן את יכולה להרים לפעמים?
אני לא חושבת שאני יכולה לעמוד בהיעלמויות האלה שלך,אימייל זה
גם בסדר,אני לא אהיה קטנונית איתך,רק בבקשה...תחזרי! תראי
לי שיש לי עוד סיכוי לחיות את החיים שתמיד רציתי,בדרך שלי!
בדרך שלי ,עם התקווה שלי....