יש רגעים,
שהדימויים והמטאפורות,
מאבדות את טעמן.
כשהצלילים נשמעים מוכרים,
אבל לא מתרכבים למילים.
כשהדשא לא באמת ירוק,
וטעם היין אינו ערב לחך.
כשהרגשות לא מצליחים לחלחל לקרקע,
אבל השיטפון אינו סוחף דבר.
כשרוחות מערביות,
אינן נושאות ברכה חדשה.
וגם האפור,
איבד את המשמעות הקודרת שלו,
המאיימת...

יש רגעים,
של שכפול של שכפול של שכפול,
הסרט שהיית בו
רץ שובושובושוב.
הסצנה הבאה היא שלך
אתה השחקן, התאורן, התפאורן והבמאי.
אבל אין לך כלים
ליצור משהו
חדש.

יש רגעים,
שנפערת בפניך תהום עמוקה,
בור חסר תחתית
נפילה מהקומה החמישית.

יש רגעים
בהם
אתה מביט למוות בפנים,
והוא מגוחך עד להכאיב.
המילה סופי,
נטולת משמעות בעיניך.
אתה יודע שהכל בר חלוף ותחלופה.
הגרבים של אתמול,
הסרטים של היום,
הספרים של מחר...
נוף חיים לא מונצח במצלמה.

שומדבר אינו נ-ו-ג-ע

יש רגעים
של אושר
ושמחה
וכנות
ואהבה
ורצון טוב
ושלמות

אבל גם הם חולפים...