מרבה הרגליים הפריע לי בצד גופי, ולחץ לי על הצלע. תפסתי אותו
טוב-טוב במחושים, והעפתי אותו קיבינימט לרצפה. כמו בואינג
שמפספס גורד שחקים בסנטימטרים ספורים, מרבה הרגליים עבר ליד
ראשה.
"אבא שלי נתן לי את הבובה הזאת! תזהר!" היא יללה.
נישקתי אותה, כדי שתשתוק. אלילת הטריקו, מעוצבת בצורה קפדנית
שלא הייתה מביישת אף ציור מהמאה ה-17, נשכה את שפתיי. זרמנו
לתוך הנשיקה, עד שפתאום היא הזדקפה. עירומה כביום היוולדה, היא
גחנה מעליי בחיוך ביישני. ניסיתי לתפוס את התמונה היטב, שתשאר
בזכרוני לנצח. רציתי לעצור את הזמן. אבל היא שוב התכופפה
קדימה, ונישקה אותי.
התשוקה בערה בי. לא נתתי לה לשלוט במעשיי. החזקתי מעמד בגבורה,
כמו חייל אמריקאי במדבר העיראקי שרואה את בגדד לפניו, מאחורי
מעטה של אובך אדום.
עצמתי את עיניי, והיא נשכבה לידי. הרגשתי את גופה הרך נמעך אל
מול עורי, את נשימותיה מחממות את צווארי. אושר עילאי שטף אותי,
אושר מהול בזימה של בן-נעורים.
הכל היה כל כך נינוח...
היא נשכה את כתפי בכוח. הכאב העלה את התשוקה מעלה, מעלה, מעל
לפני הרוגע הזמני. נשיקותיה ירדו אט-אט מטה, ולבסוף ראשה הגיע
אל שיאי. היא לקחה אותו בידה והחלה ללטף אותו בשפתיה ובלשונה.
היא טיילה לאורכו ולרוחבו, כאילו היה ארץ ישראל, ברצון של
מתיישב העלייה השנייה המחפש את אדמתו המובטחת. ופתאום, בשנייה,
כולי הייתי בתוך פיה הקטן והמתקתק. כל כולי הוכלתי בתוך תנועות
הלשון שלה, והיא החלה בתזוזות מעלה מטה. פתאום ראיתי את שערי
גן העדן - הייתי כל כך קרוב, המפתח היה בידי.. אך זרקתי אותו,
והתרחקתי מעט לתוך עצמי. היא המשיכה, תוך כדי שימוש מיומן בכל
יתרונותיה. העונג נמשך זמן כה רב, עד שפתאום הרגשתי שאני כבר
לא יכול.
בפיצוץ גדול, רגע השחרור החל. הוא נמשך, ונמשך, כאילו שכשייגמר
אמות. ההנאה הייתה כה גדולה, שפתאום התעוררתי.
הרגשתי אותה לידי, עדיין באותה התנוחה, נשימותיה מחממות את
צווארי... התשוקה עדיין בערה בי.
קמתי מהמיטה בעדינות, לאחר שנשקתי למצחה. לבשתי את בגדיי
ויצאתי החוצה, אל הרחוב החשוך והקר. הותרתי אותה מאחוריי, יפה
בשנתה אף יותר מבשעות עירנותה.
"רגע, זה נחשב, או לא נחשב?" שאלתי את עצמי, כשהלכתי בכיוון
הבית.
"גמרתי?"