סצינה ראשונה: תחנת רכבת
חייל צעיר יורד מהרכבת והולך לאיטו על הרציף שמוביל לחנייה,
נהנה ממגע השמש הנעימה והרוח הקרירה על עורו. נערה חמודה, כבת
17, עומדת על הרציף ומגישה בחיוך מקסים קפה לעוברים ושבים.

נערה: "אפשר להציע לך קפה"?

החייל מחייך לנערה.

חייל: "קפה"?

הנערה מחייכת חזרה אל החייל.

נערה: "כן, קפה נמס, רוצה?"
חייל: "אני לא שותה קפה. אפשר לקבל אולי את הטלפון שלך?"

בחור צעיר עם מבטא עיראקי כבד קוטע את שאלתו ותופס בחוזקה בידו
השמאלית.

בחור: "רוצה אוזן המן?"

החייל נראה מבולבל ומסיט את מבטו לעבר הבחור הצעיר.

חייל: "מה?"

הבחור שולף אוזן המן מתוך סלסלת פלסטיק גדולה ומנופף אותה
בגסות מול פניו של החייל.

בחור: "אוזן המן, אוזן המן, לכבוד החג, קח קח!"
חייל: "לא... לא רוצה, תודה"
בחור: "אז אפשר ת'טלפון שלך...?


סצינה שנייה: קצין הבטיחות
רב סרן עם מדים מעומלנים, משקפיים אובליות ושיער אפור מסורק
בקפידה לאחור עומד ליד לוח גדול ובו מוצגים תמונות מזוויעות של
תאונות דרכים, פצועים ואיברים מרוסקים. סביבו עומדים בח' קבוצה
גדולה של כ-40 חיילים צעירים, לבושים במדי ב' משופשפים. חלק
מהחיילים עומדים שפופים. חייל אחד מציג לסמל המחלקה פתק ונשלח
על ידו למרפאה. במרכז הלוח מוצג באנר ענק, בצבעי סגול שחור.
הקצין מרים את נשקו האישי ובעזרת הקנה מצביע על האותיות וקורא
אותן בקול רם לחיילים.

קצין: "לקיחת סיכונים מיותרים..."

סצינה שלישית: אני פורים
נערה צעירה, כבת 17, עומדת בתוך חנות צעצועים גדולה ומתבוננת
בעיון במדפים, עליהם מונחות תחפושות מוכנות ואביזרי לבוש
שונים. מוכרת רזה, עם חולצת בטן צמודה ופיאה כחולה ניגשת אליה.
המוכרת נראית עייפה וחסרת סבלנות.

מוכרת: "אפשר לעזור לך?"

הנערה הצעירה מסתובבת אל עבר המוכרת ומחייכת כשהיא מבחינה
בפיאה שלראשה של המוכרת.

נערה: "כן, איך מתחפשים לכבאית?"

המוכרת מתחילה לפשפש במדפים תוך כדי דיבור.

מוכרת: "את צריכה חליפה צהובה, גרזן פלסטיק, מסיכת חמצן,
צינור..."

הנערה קוטעת את שצף הדיבור של המוכרת.

נערה: "מממ... אולי אני פשוט אלבש חולצת טריקו גזורה וג'ינס
קרוע שכתוב לו ON FIRE על התחת?"
מוכרת: "אז למה את מזיינת לי את השכל חצי שעה על להתחפש
לכבאית?! תגידי שאת רוצה להתחפש לכוסית! כוסית!"

סצינה רביעית: סוריאליזם
ילד קטן, מחופש למלאך, מסתובב לבדו בקניון ליד חנות צעצועים
גדולה ומסתכל בחלון הראווה על הצעצועים השונים המוצגים שם.
בחלון משתקפת דמותו של נער צעיר שמתבונן בו. הילד שמבחין בנער
מסתובב בבהלה. הנער, לבוש טייטס לבנים, חולצה לבנה צמודה
וכנפיים לבנות עוטה הילה של מלאך לראשו. על פניו הוא חובש
מסיכת גז שחורה. הילד מביט באימה בדמות שעומדת מולו.

ילד: "אמממ... למה בדיוק התחפשת?"

הנער עונה לילד במבטא עיראקי כבד.

נער:"סוריאליזם ילד"

לפתע מסיר הנער את המסכה, הודף את הילד הקטן הצידה ומצמיד את
פניו אל חלון הראווה. מבעד לחלון ניתן לראות שתי נערות
מתקוטטות על הרצפה וצורחות אחת על השנייה. הן קורעות זו לזו את
הבגדים ומושכות אחת לשנייה בשערות. הנער, עומד עם גבו אל הילד
וממשיך לדבר אליו בזלזול, תוך שהוא מתבונן בהנאה גלויה במחזה
שנגלה לפניו.

נער: "ועכשיו עוף לי מהעיניים, אתה מסתיר ת'נוף".