דברים לפני השיר
שיר זה מחייב הקדמה קצרה. השיר הוא מצבה לבני משפחתי, סבתא,
דודות, דודים, ובני דוד שנורו אל בור ההריגה בשואה, לא זכיתי
להכיר איש מהם.
השיר הוא גם כתיבה ספרותית המקבלת השראתה מיצירה אחרת, שיר
הילדים הידוע  "עיפה בובה זהבה" של משוררת הילדים מרים ילן
שטקליס. את שיריה אהבתי בילדותי, אהבה זו לא פחתה בחלוף השנים.
הלכתי בעקבות שיר הילדים התמים והיפה העוסק בחרדות הילדים מפני
החושך, והעתקתי אותו אל הפחדים השחורים ואימת המוות של ילדים
יהודים בשואה. נסיתי לשמור על המסגרת הספרותית, המשקל והחריזה
של מרים ילן. הדמויות בשירי הן אמיתיות. ראוי עוד להזכיר את
לחנו הנפלא של שמוליק קראוס לשירה של מרים ילן.  אני מאמין
שאילו   מרים ילן היתה עמנו היום, לא היתה מתנגדת לשימוש
הפואטי שעשיתי ביצירתה. לצורך ההשוואה אציג תחילה את השיר
"עיפה בובה זהבה" כלשונו, ולאחריו את שירי.


עיפה בובה זהבה

עיפה בובה זהבה,
ועיף מאד הדב.
הצללים לחדר באו...
לוחשים לי לילה טוב...

במיטה שוכבת נורית,
על ידה יושב דובון,
וכדור וגם ארנבת,
וכולם רוצים לישון.

אך לפתע קמה נורית,
אבא, אבא, היא קוראה:
בוא מהר גרש החושך,
הוא מפריע, ילד רע!

צחקה בובה זהבה,
וצחק מאד הדב -
למה לגרש החושך?
והרי הוא ילד טוב...

            מרים ילן שטקליס



מרים ילן שטקליס מבקרת בחלומי

עיפה בובה זהבה
ועיף מאד הדב
אי צללים היכן השקט
שיאמרו לי לילה טוב

על העיר סוגר הקרח
אל הבית הוא פולש
שם הולך דודי רב זרח
בני שלי, קולו לוחש

סבתא ציפה דודה ריבה
גם אתה דוידלה
משפת הבור אתכם אשיבה
מתחתיות איש לא עולה

אך לפתע קמה שרה
אבא אבא, תן לי יד
בוא מהר גרש החושך
הוא מגיח מכל צד

הס, בתי, עצמי עינייך
למה כה  פועם לבך
הן הרוח זוהי אמא
המלטפת את לחיך

הנה מוישה, זהו לייבל
כאן סביב כל כך שקט
מלאכים שם בשמים
מחכים לנו כעת

מחכים לאמא אבא
גם לך דוידלה
מחכים למוישה, לייבל
מחכים לך מיידעלע

בתי שלי כה לבנה את
פניך כשמלת כלה
האם שיר ערש את שומעת
מתוך האפלה

במרומים בוער ירח
על ענן יושב דובון
וכדור וגם ארנבת
כבר מצאו פינה לישון

שם צוחקת לה זהבה
וצוחק מאד הדב
הם יודעים שבשמים
גם החושך ילד טוב.