עיניה היפות בהו
בשקיפות רצפת החדר,
פעימות ליבה הלמו
כמו אמרו:
"יהיה בסדר"
דממת עצבות קולחת
בין שברי קירות משלים,
בובת הקש בצד, נידחת
מאמינה שהיא
מתת אלים.
לא שהו לקינתה
החולפים בשמיי הזוהר
לא שמעו את תחינתה:
"הסירו לוט,
פיתחו לי צוהר"
דמעות ספגו קולה,
לא יכלו פרחים לפרוח
רק קרניי חמה עולה
לוטפות פנים
המנסות לשכוח.. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.