היא רוצה להגיד לו שהיא אוהבת אותו,למרות שהיא לא יודעת אם זה
באמת נכון.
היא רוצה להוציא ממנו את המילים"אני אוהב אותך",למרות שהיא
יודעת...שהוא לא.
היא מרגישה שהכל אצלה סובב סביבו. היא מרגישה שכל דקה,היא
חושבת עליו. היא מרגישה כלפיו כל כך הרבה, אבל לא יודעת מה
זה.
היא אומרת לו ש... די, שנגמר לה ממנו, למרות שזה בכלל לא
נכון.
בשבילה הוא הידיד הכי טוב, בשבילו היא......הוא בעצמו לא
יודע.. הוא לא חושב על זה. מצד אחד הוא חושב עליה כל הזמן מצד
שני.... הוא לא יודע מה היא בשבילו. הוא רואה שאכפת לה, הוא
רואה שלפעמים הוא פוגע בה ואז הוא מעדיף לא להגיד כבר כלום.
הוא מעדיף,פשוט לשתוק. הוא לא מבין שכשהוא שותק, כשהוא לא אומר
כלום זה מה שפוגע בה.
היא דואגת לו. היא מרגישה כמו אמא. והוא מתעלם. צוחק איתה בזמן
שהיא הכי רצינית. זה מכאיב לה.וכבר נמאס לה להגיד. היא פוחדת
שאם היא תגיד משהו ימאס לו ממנה, שהוא יגיד לה "די...", היא
מפחדת.... שהוא עושה לה טובה שהוא ידיד שלה. עמוק בלב הוא
יודע... שהיא רוצה. רוצה אותו יותר מכל דבר אחר בחיים. והוא
בנאדם טוב, הוא לא יפגע בזבוב.
היא מפחדת שמתישהו ישבר לו. שימאס לו להיות נחמד. הרי כמה
אפשר..?!
מה שהיא הכי רוצה,זה להיכנס לו לראש. עמוק. למקומות שהוא אפילו
לא מכיר. שהיא תדע מה הוא רוצה, מה הוא מרגיש,מה הוא חושב. זה
דברים שהוא לא אומר. היא לא חושבת שהוא לא מרגיש... היא יודעת
שהוא כן.
אם היו אומרים לה: "מה הוא חושב?" היא הייתה צוחקת ואומרת: "מה
חושב? הוא לא... דפק את הראש עם הסמים".
אבל בעצם הוא כן חושב, הוא חושב כל הזמן. מרגיש כל הזמן. רוצה
כל הזמן. זה פשוט לא דברים שקשורים אליה. זה למה היא לא יודעת
על זה.
הוא לא אומר לה כי הוא לא רוצה לפגוע בה. אז הוא לא אומר כלום,
שותק. ופוגע. והוא לא יודע. כי זה לא בכוונה.
כי הוא בנאדם טוב, הוא לא יפגע בזבוב.