את מרגישה את הדם בוער בתוכך.
כל דבר גורם לך לתחושת פחד בלתי מובן.
צמרמורות בלתי נסבלות של קרירות נוראית עוברות דרכך.

העולם נראה מעוות וכל הצורות מאבדות זוית.
הכל קופא, רק את בוערת בתוכך.
את זועקת למישהו שיתפוס אותך כשאת נופלת.

אבל הנפילה קשה.. והיא כואבת.
הכי עצוב זה שכולם יודעים.
הם רואים את דמעות חסרת היכולת.
אין מי שיתפוס.
אין מי שירכך.
אין מי שילטף.

התעוררי אישה מתוך בועתך!
התעוררי אישה מתוך חלומך!
בידך הכח להמשיך.. אל תפלי..
והיא אכן ערה, ואין שם אדם עליו להשען.
התעוררי אישה... פן יחלפו חייך..
התעוררי אישה...

כואב לך לגעת, כואב לך לתת.
כל דבר מזכיר לך הכל
הכל מצית בתוכך יסורים חזקים יותר.
זיו פנייך הו אישה...
לאן נעלם הוא?  
הרימי ראשך הראי להם היכן כוחך!
והיכן הוא אישה?

יפיפייה כפי שהרוב טוענים,
פני ילדה כמו מלאך שנולד
עור לבן ושיער מריח
אך היכן הגאווה?
היכן האושר?
חייכי למעני אישה...
שלא אשכח שאת נפשי
שלא אשכח שבעבר התקיימת בי
שלא אשכח שאני עוד שורדת

וכל הירוקים עם הכלים המזויינים
וכל המלחמה שאותם הם סוחבים..
לא ינצחו אותי יותר..
נזכרתי כי את זו אני
נזכרתי כי את קיימת.