הו לי / בזמן השקיעה |
אני אשב על חוף הים,
בשמלה לבנה.
אשב שם עד הלילה,
עד בוא האפלה.
אתעה בשמש, בשמיים
ואז בכוכבים.
אנסה לשמוע, אולי גם הם בוכים.
וכאשר אראה את דמעותיהם נופלות,
אזכר באותו אחד אשר גרם לי לבכות.
אבכה דמעות של סבל, צער ואולי אף קנאה.
אך כל זה, הרי בא רק מאהבה.
ואז יעברו הימים, ועל פני השמים יחלוף ענן,
ומה שלא אצליח לעשות אני,
יעשה הזמן...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|