אני מביטה דרך החלון, ומרגישה את הרוח שמרעידה שערותיי הלוך
ושוב על פניי.
כל כך שקועה במחשבות, רגע אחד הראש שלי לא נח היום.וכמעט
שבכיתי, אבל רק כמעט-
בגללך.
רק רציתי לאחוז את ידך-
שעות להביט בעינייך.
לא לומר דבר.
ואני שומעת אנחות, הפעם הם לא רק ממני. הם מכל העולם המאוס הזה
שטורח להתלונן שוב ושוב כל הזמן.
גם אני ככה. אבל רק בגללך. בגלל שאתה לא בעולמי, אתה בעולם
משלך, עולם בוגר, עולם שבחיים אני לא אוכל להבין ולהיות בו
איתך.
הייתי מוכנה לנסות, אבל כבר אין תקווה, כבר ניסתי ונכשלתי,
עמדתי-
ושוב פעם.
נפלתי.
ואז אתה קמת. לא ידעתי שגם איתך אצטרך לנסות. לא ידעתי שדווקא
הניסיון הזה יהייה הכי קשה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.