מוקדש באהבה,לג'ינג'ית היחידה בחיי:)
"הגעתי למסקנה שאת כל מה שאני רוצה להיות ואני לא", אמרתי לה
בהחלטיות. היא הביטה בי מופתעת, "אני?", חייכתי אליה.
"כן,את, מה את כל-כך מופתעת?", "לא יודעת, למה לך להיות
כמוני?" ,היא התעקשה. ואז התחלתי לחשוב באמת...למה לי להיות
כמוה?, לא שזה רע,להפך....זה מה שרציתי, להיות כמוה,אבל למה?
בגלל השיער האדמוני הגולש על כתפיה,שאף אחד לא יכול להתעלם
ממנו, בגלל חוש ההומור וגם החוש השישי שיודע תמיד להגיד את
הדברים ובזמן.
בגלל הכדורעף, שכ"כ רציתי להיות טובה בו,אבל נולדתי עם שתי
ידיים שמאליות.
בגלל החופשיות , הטבעיות שקורנת ממנה,בגלל שהיא כ"כ אמיתית.
ונגיד שהייתי כמוה...האם באמת הייתי מאושרת?!, ולמה לי לרצות
להיות משהי אחרת...זה קצת חולני,ואני היא אני.
המשפט הזה, של לרצות להיות כמוה, בא בשיא הטבעיות , זה באמת מה
שהרגשתי באותו רגע.
אבל השתניתי, אולי גם התבגרתי, ובעיקר למדתי לקבל. כן, לקבל את
עצמי, וזה אחד הדברים הקשים ביותר שעברו עלי.
אני עוד אפגוש המון אנשים בחיים, והם יהיו יפים,ומצחיקים,
נחמדים ונחמדים קצת פחות, ומה שבטוח הם יהיו אחרים ממני. כי
כמוני יש רק אחת. |