- 17.12.02 -

סבתא, אני כותבת לך כי קשה לי לתאר במילים מה עובר עלי
עכשיו.
את כבר לא איתנו סבתא, את כבר לא תהיי איתנו סבתא שלי ואני
כל כך מתגעגעת אליך.
אני מצטערת סבתא, אני מצטערת שלא באתי לבקר אותך יותר, אני
מצטערת שלא נתתי לך להרגיש קרובה אלי, אני מצטערת על הכל סבתא,
והכל מכל, אני מצטערת על זה שלא תדעי עד כמה אני מצטערת.
סבתא, רק לפני כמה ימים אמרתי לאבא ואמא שאני פוחדת וכשהם
שאלו למה עניתי להם שזאת בשל העובדה שחבריי מאבדים סבים וסבתות
ואני כל כך פוחדת מהרגע בו אצטרך לחוות זאת בעצמי, הם הנידו
ראשם - לא לחיוב ולא לשלילה, הם אמרו לי שזה דרכו של עולם,
כאילו ידעו שזה מה שהולך לקרות - ואני סבתא, ישבתי בשקט
והזלתי דמעה.
ועכשיו סבתא, לצערי אני מרגישה את זה - את האובדן הזה, את זה
שחלק ממני נשרף מבפנים - והכי כואב שזו להבה קרה, להבה שאף אחד
לא רואה ואף אחד לא יצליח לכבות.
סבתא, אני כל כך אוהבת אותך. לא עברה שעה משמסרת נפשך למרום
וכבר הנני מרגישה בחסרונך.
סבתא שלי, אני מבקשת ממך סליחה על כך שלא אהיה נוכחת במסע
האחרון שלך, סליחה סבתא, אני פשוט מעדיפה לזכור אותך בדיוק
כפי שעזבתי אותך בפעם האחרונה, מאושרת ושמחה - כאילו שום דבר
בעולם לא יצליח להכניע אותך. אני אוהבת אותך סבתא.
אני יודעת שיהיה לך יותר טוב איי שם למעלה, אני יודעת שזה מה
שהיית מעדיפה, הרי כי מגמלת מכל יסורייך, נוחי לך על משכבך
בשלום סבתא, אבל חכי - לפני שאת אורזת חפצייך והולכת -
יש לי בקשה אחרונה ממך סבתא שלי, גיבורה שלי,
תשמרי עלינו מלמעלה-   כי גם אנחנו פה למטה לאט לאט כבים ..

יהי זכרך ברוך,






רותם.