|
הזמן מגיע
וכבר אין חרטות
הוא מפציר בי
קום לך לך
ואני נשאר במקום ,ושואל?
ואין קול.
הוא לא עוצר ולא מודיע
ואני חסר תקווה
ואולי הלבנה עוד תזרח בלילה
ואולי החמה תשקע בבוקר
ואולי הכל יגמר ?
ואין קול
ואין עונה.
אך, הים העמוק לא יכול עוד לאכלס
את אלפי החללים והחיילים וכאבם.
שכעת קבורים במרומים מרומים.
איכה?
ואתה?
ועתה?
למי נפנה? מי יושיעינו ועננו?
ואין קול
ואין עונה
ואין קשב. |
|
|
את יודעת, אני
הולך למילואים
בג'נין, יכול
להיות שאני לא
אחזור, מה דעתך
על איזה מספר
קטן עם חייל
גיבור ככה
לפרידה?
יעקב פופק מנסה
להתחיל עם
תיכוניסטית
שאוהבת קרביים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.