למעלה יש שמיים, שמיים שאומרים לנו הכל. אם נסתכל למעלה נראה
שקט וחופש, נראה את מה שלמטה אף אחד כבר לא יפגוש. שהם כל כך
רגועים, כל כך שלווים וכל כך מעניינים.
מהעננים אפשר לדמיין חיות או כל חפץ שיבוא לך בראש. מהעננים
אפשר אפילו להרדם מפני שהם כל כך רגועים, הם לא רצים ולא
מאחרים לשום מקום. הם לא צריכים להביא הסבר לאן הם הולכים
ומאין הם חוזרים, הם עוברים על פנינו, עוברים ואף אחד לא יודע
לאן. ואם תסתכלו על השמיים תראו משהו עמוק, משהו שאין סוף,
משהו שהיה בינך לבין השמיים, מעין סוד קטן כזה. ואם תרצו תוכלו
להתחלק עם העננים. אתה יכול גם לדמיין, שאתה מקפיץ לך בין ענן
לענן על רקע השמיים הכחולים והעמוקים וכשאתה מתעיף אז אתה
מתישב על ענן הרך והלבן, לוחש בדממה ככה שאף אחד לא ישמע,
כאילו אתה פוחד שמישהו ישמע אותך "אני עייף" ואז נרדם. כשאתה
מתעורר אתה רואה... או שלא רואה... בעצם לא רואה אך אפשר לחוש
בזה, כלומר אפשר להרגיש שאתה עדיין על הענן אך לא רואה אותו,
כי כבר חשוך והכוכבים הם אלו שמאירים לך, הם אלו שעוזרים לך
להתבגר על פחדך ממקומות החשוכים. אתה בשקט ממשיך לשכב, אף אחד
כבר לא מטריד אותך... אתה שוכב ולשום מקום לא ממהר, שוכב
וחושב... חושב על מה שקורה למטה, על מה שהיא לך אמרה אתמול, על
מה שעשית וכמובן על מה שלא עשית אך בכל זאת אשם הייתה אתה.
פשוט אפשר לשכב על הענן הרך ולחשוב, פשוט לחשוב... על הכל...
כל הטוב והרע, היפה והמכוער, על השחור וורוד, על הכל... ואז
אתה מבין שלחזור צריך, פשוט כבר מאוחר וידעגו לך, והפעם בקול
רגיל, מלא בטחון, בקול שליוו אמרת "ביי ביי", ואז הלכת.
זה בטח מה זה כיף לשכב על הענן ולדמיין... ולטייל... ופשוט
לחשוב... לחשוב אחרת, בזווית כזאת שאתה מסתכל מלמעלה למטה ולא
להפך, מלמטה למעלה. אז על המקום הזה אפשר לחשוב מדי פעם כדי
להירגע מכל הלחצים, מהבעיות וכל השקרנים שיש על כדור הארץ,
פשוט מדי פעם אפשר להיות במעין בועה כזאת בשביל שלא להתפוצץ על
החברה שלך ולא על ההורים שלך, פשוט להירגע...
אך מה שהכי חשוב שאתה צריך לזכור הוא שגם אם אתה מדי פעם מתנתק
מהעולם ואתה לבד, זה לא אומר שאתה באמת לבד, כי בעולם התחתון
יש גם אנשים שיבינו אותך גם אם הם מעטים, אך יש אותם וזה הכי
חשוב, גם בא לך מדי פעם להיות לבד...