האכזבה והייאוש נשמעו בקולי,
והבעתיהם בפנייך בפורום צדדי.
למה מבקש להעניק
ולב אטום מאונס מסרב להשיב?
למה אהבה מחפש
ומוצא עצמי רק מחלק?
למה הסערה אשר בלבי
לא סוחפת אותה אתי?
מעלה תחושותיי על הכתב
בעת שלבי נעצב,
לא מבקש רחמים
ואפילו לא עצות חכמים.
לא מצפה לתגובה,
לא ממתין לנחמה.
פשוט לאה ממשחקי אהבה
המביאים עימם רק אכזבה.
ואז...
פותח המייל, בודק דואר נכנס,
מעשה שיגרתי יומיומי של ממש.
והנה הודעה מאלמונית
המעידה על עצמה כאפשרית.
לא פירטה על עצמה נתונים
ואולי שוב הכל תעתועים.
לא מכירה היא אותי,
ואולי עם שיריי נברה בעמקי נשמתי.
הזמינה אותי האפשרית לצ`ט
אך אני לא מצליח לצ`ט להיכנס.
לא מעוניין לשגות כבעבר;
רוצה לקדם את העיקר.
אם אמנם את שיריי הבינה
יודעת שמאהבה וירטואלית ארחיקה
ומה שלא ניתן להגשמה
בכלל אצלי לא מסור לנשמה.
להתאהב אוכל רק באישה,
עליה להיות נאה וחכמה,
חטובה, סקסית ושנונה
ובשום אופן לא שמנה ושעירה.
גיל סביר בשבילי
הוא העשור השלישי -רביעי
וככל שהמרחק הפיסי יקטן
יהיה הקשר יותר מושלם.
מבחינתי כל שאפשרי הוא אתגרי
ובתנאי שירעיד את נימי לבי,
ייחלצני מן השגרה,
יעורר את התחושה,
שאהבה אינה מילה
ותאווה אינה מגונה.
6/04/01 |
