בוא אלי פרפר נחמד שב אצלי על כף היד, שב תנוח אל תפחד...

יש!!! תפסתי אותו!


כלואה בסורגים של המציאות
אני נמלטת..
ועכשיו שנעלמתי אני מאמינה שהכל תם ועבר...
ושוב צלצול המציאות המחרידה מעיר אותי
אותו צלצול חד ומוכר
אותה צריבה, אותו ניפוץ אגרסיבי
אותו הדבר!

אותו הצלצול...

על מה אני בוכה?!
על מה אני ממררת?!
על הפרפרים הלכודים שתלשו להם את הכנפיים?
על אותם פרפרי רצון ,אשליה, ותקווה שפרשו  כשעצמתי את
העיניים?
אותם  הפרפרים שתרם הספיקו ללגום את טעם החיים  וכבר נכלאו?
על אותם פרפרים שכל אחד מהם פיסת חיי הוא?


כן, על אותם פרפרים ששבקו חיים
אותם פרפרים שבאו עמוק מבפנים

לא אתן לגולם לבקוע את קליפתו
לא אתן  לעוד פרפר לאבד את דרכו...