ימים חופשיים מזמינים מצבי רוח, אני חושב,משהו בחלל הנצחי בין
יום אחד לשני או הריקנות של לבד, פחי מתכת כוסות קפה, בלי
ריהוט.
עברו ארבעה ימים כאן ולפעמים אני מרגיש שאני מאבד חלומות
הרגעים מתקתקים לכיוון מחר,המוסיקה נשטפת לאורך החלונות, נוזלת
שם.
אבל אני לא בטוח.

יש חדר שינה. הדלת שם סגורה, מתוך הרגל, אני חושב
ביליתי בו לילות בהסתכלות, לרוב על פרצוף אחד
(היא נשכה את שפתיה עם עיניים פעורות) נראית כמו זכרונות של
עצמי
משהו בדרך שהיא נשענת צוחקת
כנגדי,מנשקת את כתפי,מטר שישים ושלוש, בחולצה סגולה וג'ינס
מתרחבים. כשהאור הופך מושלם והיא יודעת שהיא מעולם לא הרגישה
כך.

נחמוק להווה
היא מתחננת לאמונה
כאילו לא איבדתי את העולם הזה
עדיין יש מילים
שאני לא מסוגל לבטא
למרות שלפעמים
הן מתקרבות
והן כמעט שלי.

היא מפחדת מחוויות חדשות אפילו בזמן שהיא חושקת בהן עם כל
כולה
ואני פוחד מהזכרונות  שרודפים את כל אותם רגעים.
יש לי מספיק צלקות כדי להאמין בגאולה אבל לא בדיוק,
אז אני צריך לגרור את חיוכי בזמן שהיא מתכרבלת בתוך פניי ואני
פוסע ימים לאחר מכן דרך היא.
היום אני לא בלתי שמח להיות לבד,אבל ימים חופשיים מזמינים מצבי
רוח, נראה לי.
וחדר השינה שדלתו סגורה מהרגל