צבעו כחול בוהק-כשמי דמדומים.
כה פשוט, אך בעל עוצמה כה רבה. שום עיטורים מיוחדים,
שום שילובים מיותרים. סתם, פרח.
פרח עדין, שאינו מושך תשומת לב מעל למידת הצורך.
או יותר נכון לומר- לא את העין, אלא את הלב.
יופיו אמנם לא ישווה לשיח שושנים או פרחי יסמין
בעלי ריחות משכרים. אך חנו, בפשטות היותו, כה רב.
וזהו רק פרח. מהסוג שתוחלת חייו היא כמו של כוכב נופל.
וגם במראהו אפשר להשוותו לכזה. מוקדם עם שחר, בטרם
קרן אור ראשונה תזרח, הוא מוצא את מקומו בין טיפות הטל.
ולאט לאט, בזמנו שלו, עליו נפרשים. ולפני שהשמש
תספיק לעטוף את העולם ברכות אורה החמים, הוא כבר אינו שם.
נעלם. רק משכימי קום יוכלו לראותו, מציץ לו בין סבך
גבעולי הדשא הירוק. נדירותו אינה רבה - פרח בר פראי.נפחו קטן,
ושטח הכלת העולם אותו הינו מזערי. אך בליבי, הוא עודנו שם, גם
לאחר זריחת החמה, והרבה מעבר לשקיעתה אל מחוזות נסתרים.
איני יודעת מדוע. אולי מפני שהוא מזכיר לי את החיים,
שנקטפים ונעלמים בחטף עוד בעצם התהוותם.
ולמרות זאת, יופיים יכול להיות כה רב, וכה בעל ערך אם
רק לומדים איך להעריך נכון את הדברים הקטנים.