היי! שמעת? ידעת? אני... כן, נו-לאן אתה הולך? פתאום יש לך דבר
חשוב לעשות? דווקא עכשיו? אני רק רוצה להגיד לך שאני...-למה
אתה לא מקשיב? טוב- תתקשר ...
זה בעצם מה שקורה כל יום כשאני רוצה לספר משהו לחבר. חבר? לא,
אין לי אחד כזה ואין לי חברה. לא זה לא מבחירה אישית ולא-זה לא
שאני לא חברותית אבל... החברים שהיו לי נעלמו ובמקומם הופיעו
פתאום אנשים ובובות שמחברים לחוטים ומי שמושך בהם זה לא הם, זה
האנשים ה"מגניבים".
עכשיו אני רואה איך הבובות מאבדות לאט לאט יד ורגל, עיניים ולב
וזה פוגע בהם, אבל הן לא יודעות-תאמינו לי - תגידו לי מה לעשות
כדי שאני אוכל לדבר איתן, לגרום להן לחזור אל עצמן- להרכיב להם
בחזרה את   העיניים כדי שיוכלו לראות, לבחון- להחזירה להם את
הלב כדי שילמדו להרגיש מחדש.
אבל הסיכוי הוא אפסי- הרי שעוקרים למישהו את הלב הוא מת...
ובינתיים- אני לא מאבדת תקווה
אבל בינתיים אני לבד ומסתכלת עליהן נעלמות...