לא נותר עוד זמן רב ,
כי הנה באה השעה ,
והזקנים מרגישים בשינוי.
מעגל של מה אידיוט ?!
מה כבר נותר לך חוץ מהירהורי סרק?
נמאס לי,
האם למות חשקה נפשי ?
בעודי שוכב וצופה בגליגולי השטות של מרעי ,
קצה נפשי עד כלות.
הבאר התרוקנה לה ודבר לא בא.
אם כי הלה מרגיש מנוכר לאור העובדה הזו ,אין זה זר לו.
הוא ורק הוא יודע את מיסתרי נפשו ,
את נבכי ההזיות של אותו יצור מרושע ורע,
מוות נמהר שנקרא לו מוח.
האם זה רק האלכוהול המדבר מגרוני?
צורח את שערגה לה נפשי?
אין אני יודע מדוע אני כזה.
לא אני נועדתי לענות על מיסתורין זה.
איני רגיל ואיני מיוחד ,
אין לי כלום זולת המחשבה הזו ,
כך אוהב או רוצה אני לחשוב.
ושוב זכרונות שמחזירים אחורה.
אבל לעזאזל האם לנו הפתרון ,
האם אמיתים הם?!?
לא.
כך אני חושב.
מרגיש את הצורך
בועט בו
מחייה אותו
מתעלל בו
והורגו.
אהבה , חשקה נפשי?
או שמא סקרנות?
אינני יודע.
שוב נמשך מסתחרר ומתגלגל ברפש של חיי.
ללא תלונות , ללא תשבוחות
ושוב ,
לאותה נקודת התחלה מזויינת.
כינור לו רק ידעתי לאחוז בך ולהרוג את מנגינתך.
חליל שלי לו רק הייתי יודע לקראת מה אני צועד בלב כה מפורר.
מוות מהיר?
שלווה אינסופית?
או אפרורויות דוחה?
אני לבד על הבמה ,
מול אינסוף של אנשים.
(או מחשבות)
מחייה את המתים בגילגול שפתיים ,
מחזיר תקווה בחנופת לשון ,
ומת לבד.
כי רע אני ליודעיי,
ואויב אני ,
לי.
הקנאה שלי היא
האהבה שלי היא
המוות שלי הוא
החיים שלי.
לא נותר עוד הרבה ,
האמנם עצוב לשמוע ?
אבל זו ההרגשה הרווחת בקרב כל
ההמון שלי
המוח שלי
הגוף שלי
אני.
לא אני הוא המדינה ,
אלא אני הוא החיים
המוות
העולם. |