ואז אני אצא החוצה עם ז'קט ויקלוט כמה חם, כמה חם פה. רק אתמול
היה קר כמו קבר. מה זאת אומרת "קר כמו קבר"? קר כמו בקבר, זה
מה שזה אומר. זה נבו המציא.
אחר-כך זה הפך להיות גם חם כמו קבר, נעים כמו קבר,מתוק כמו
גיהנום. המון כאלו, דימויים לא ראציונליים. זה דפוק, אבל למה
לא?
"קור כלבים", מזה "קור כלבים"? תנו הסבר!
אותו דבר. אז אתמול היה קר כמו קבר. עכשיו כבר חם כמו קבר פה.
אז אני אוריד את הז'קט. מתחת יש לי את החולצה שכתוב "who gives
a SHIT" שקניתי בתל-אביב. מגניב, לא? בטח מגניב.
אני לוחץ על הכפתור, זה משמיע "צ'יק צ'יק!" ואני מתמלא שמחה.
טויוטה קורולה '99. שנים אני אומר לו, אבא קנה דיזל, זה הרבה
יותר משתלם, הוא לא מקשיב, שישלם.
והוא משלם, 80 שקל דלק, בקושי רבע טנק. אני זורק את הז'קט על
המושב שליד הנהג. מסובב, מתניע. לעשות רברס פה זה מכה. כל אחד
חושב שהחנייה של אבא שלו. רוב החניות פה זה באמת של אבות של
אנשים, אבל זה לא מפריע לי לדימוי ולעצבים. אז אני יוצא. מוציא
מהכיס של הג'ינס טבק, טעם לנרגילה - תות. נייר כסף מקופל
לשניים, ראש כחלחל של נרגילה מנירוסטה (כביכול) וסיכת ביטחון.
אני נוסע לשכונה א'. צופר פעמיים, מנשק'ה יורד.
עיראקי, עיראקי, אבל מכין ראשים הכי טובים בעולם לנרגילה. הכי
טובים בעולם. הוא יורד, נכנס לידי, לא שואל שאלות, מתחיל
במלאכה. מטפטף את החומר השמנוני לתוך הראש, נזהר שלא ללחוץ על
זה יותר מדי. בחיים אם אתה לוחץ יותר מדי, לא יוצא טוב. אני
מסתכל עליו איך הוא עושה את זה ככה בהערצה ומפרסס החוצה.
"מהההה?", מנש שואל במנגינה ידועה, מנגינה של אין מה להגיד.
אני לא עונה, מוציא ממנו פרלמנט לייט. אני לוחץ "פליי" והגיטרה
מתחילה להבעיר בי אש, חשק לעיר אחרת. "איי מייט בי וורנג"
הבריטי המזויין מצפצף לי באוטו. איזה גאון, בריטי מזויין
וגאון. אני בולע כל תו בשקיקה ונותן למכוניות אחרות לעבור
במעגל תנועה, כיכר. פעם אייל כמעט נכנס באוטובוס כאן, אבל הוא
מכחיש. טוב... האמת שהוא לא כמעט נכנס, אבל כיף להציק לו,
דווקא בגלל שהוא גרמני.
אחר-כך מנש מעביר שיר. שם שיר של נלי, בשביל הפוזה. גם הוא סוג
של גאון, בין כל הזבל שמתרוצץ שם באם-טי-וי, את זה הכי כיף
לשמוע, לטעמנו. מתענגים על מחשבת הפוזה שהאוטו נוסך בנו.
צופרים לשתי כוסיות, קוזינות, קראו לזה איך שבא לכם. הן
מסתובבת וצוחקות, בטח צוחקות! שנינו מכוערים כמו קבר. אבל למי
איכפת? העיקר נלי.
אי אפשר להעביר עוד, אין רדיו, אין גלגל"צ. בבאר-שבע לא קולטים
גלגל"צ. הקיפוח, הקיפוח. לא מספיק אני מרוקאי... ארץ של
חארות.
אז חונים אצלי בבית, מנש מניח ת'ראש על הנרגילה, מדליק גחל
ומוציא החוצה לחלון, שלא יזהם ת'חדר. 10 שניות אחרי שנינו
שואפים רעל ברצון רב לריאות. אני אחרי מנש, יורה סליל מדויק
להפליא של עשן לכיוון מערבה - בדיוק איפה שאין פה ים, אחר-כך
פותח ת'פה קצת ומהנדס עיגולים שלא ברא השטן. אפילו גורגה התרשם
פעם.
אני לוקח ת'אקוסטית ומשמיע למנש שיר חדש, עוד שיר חדש. מנש
מחייך, איך שמסתיים השיר הוא שר לי ת'פזמון כדי להדגיש שזה
קליט ויפה. השירה של מנש כל-כך עילגת שלא בא לי לכתוב שירים
יותר בחיים. ושוב הדיבורים הרגילים, אם היה לי אולפן הייתי
כובש ת'עולם, "כן נדב, אם היה לך אולפן.", "בא לך עוד ראש?"
חצי שעה אחרי נמאס, אני מעלה ת'מגבר והגיטרה ומנשק'ה לאוטו
וקופץ לווילסון למקלט, לנגן קצת. לא לפני שמביאים את אמא שלי
מהעבודה ועוצרים בגלידה באר-שבע. אחר-כך במקלט של ווילסון,
מנגנים קצת, מנש נהנה לשמוע אותנו מחיים כל פעם מחדש את
הנדריקס, מדברים על איך שאין לנו בסיסט, לעזאזל, איזה עיר
מזדיינת, גם גלגל"צ אין פה. אותה שיחה, אותן מילים, אותם
צלילים מרגשים.
רגב מתיישב על הספה, מאלתר מצע נוח וגמיש ומתחיל להכות
בשיטתיות ובטמפו קבוע. "טק-טק-טק-טק", יכול לשגע פילים. אבל
טכניקה חשובה לו, וגם לי. אז שישגע, שנשתגע כולנו. ואני חושב
עוד מעט כולנו נתגייס, איזה דיכאון. נקפוץ לרועי לשחק כדורסל?
הפנטסייה נגמרת, כוסאמק עם אלוהים. עדיין אין למנש איך לבוא,
בסוף יצא שאני אכין ראש מסריח. אולי רונית תצא גבר כמו תמיד
ותקפיץ אותו. עדיין אין לי רשיון, גם לא יהיה לי, אף פעם, בגלל
אלוהים. עדיין אין לך רגשות, אולי גם לא יהיו לך אף פעם, למרות
שקשה לי להאמין שזה באמת נכון כל העסק עם הרגש.
עדיין חסר לי מיתר שני באקוסטית, שבוע כבר. אני לא אתגייס, אבל
אם הייתי יכול, הייתי שייטת. הכי רחוק שאגיע בכדורסל זה
האול-סטאר, באן-בי-איי לייב 2003 של אי איי ספורטס. אבא שלי
נוסע להביא את אמא שלי מהעבודה, ואפילו אין לנו סי-די פלייר
באוטו כדי לשים בו רדיוהד או נלי. את השירים שלי אני באמת
אוהב, ואת, כל פעם שאת מתנשקת עם חברים שלי, יוצא לי שיר
בן-זונה.
יאמר לזכותך, השראה את יודעת לתת לי.
עוד מעט כולם יתגייסו ואני אלך ללמוד או משהו כזה, או לשנת
שירות.
אני סוגר חלון. קר כמו קבר בחוץ, איזה מין חורף ארוך זה?
אפילו להתאבד לא בא לי, כוסאמק עם אלוהים. |