|
ובמותך אקדיש לך את נשמתי
אשר בלעדיך איבדה את יעודה
שריקת כאב מפלחת את החלל
אותו חלל שנותר בליבי הדואב
כואב את מותך בטרם עת, אהובה
את אינך עוד ואולי מעולם לא היית
היתכן כי היית רק חלום מתוק?
משאלת לבי החולה והמעוות?
ואם כן מנין זיכרון הנגיעה הצורב?
ובמותך אקדיש לך את נשמתי
ואת לבי החבול והפצוע, הבא בימים
שבלילות עוצר מלכת כשחש בחסרונך
ומתייסר כי הכביד עלייך לפעמים
ובלי משים רוצה יותר ממה שרשאי
משתוקק את ליבך הפועם בעוז
בידיי החשופות ברוך לאחוז
להרגיש כי הינך כעת ולעולם
חבוייה בעולמי אשר היה ועודנו את |
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.