במיטה הזו
ספרתי שלושים וארבעה
מעויינים על התקרה
שתי אחיות עם כפכפי גומי
בעלי תהודה שונה
שנים עשר ווים מצמדים
את הפרגוד אל מוט המתכת
איני יכולה לראות את שוליה
התחתונים של יריעת הבד
ראשו מציץ מבעד לוילון -
מילים חדות מחליפות
את להב הסקאלפל.
התעוררת? כואב?
מישהו בחוץ? שאקרא?
הוא נעלם אל מחוץ לשולי
השגתי
נאחזת במילותיך בטרם
הופרדנו - חשבי עלינו
על העתיד, על האושר.
אמרת מחלה אכזרית,
או אולי אישה?
עד כאן יכולתי משגת -
אושר - מרפקי
על שולחן עץ כבד
ראשי שעון על זרועותי
כתפיים רועדות
חרישית, שאריות פזורות
ובחלון שדות ברווזי בר. |
