|
במיטה הזו
ספרתי שלושים וארבעה
מעויינים על התקרה
שתי אחיות עם כפכפי גומי
בעלי תהודה שונה
שנים עשר ווים מצמדים
את הפרגוד אל מוט המתכת
איני יכולה לראות את שוליה
התחתונים של יריעת הבד
ראשו מציץ מבעד לוילון -
מילים חדות מחליפות
את להב הסקאלפל.
התעוררת? כואב?
מישהו בחוץ? שאקרא?
הוא נעלם אל מחוץ לשולי
השגתי
נאחזת במילותיך בטרם
הופרדנו - חשבי עלינו
על העתיד, על האושר.
אמרת מחלה אכזרית,
או אולי אישה?
עד כאן יכולתי משגת -
אושר - מרפקי
על שולחן עץ כבד
ראשי שעון על זרועותי
כתפיים רועדות
חרישית, שאריות פזורות
ובחלון שדות ברווזי בר. |
|
|
"אינגה, תגידי
לי...", פניתי
למורה למחשבים
ודרשתי - "למה
מלמדים אותנו
פסקאל ולא סי
פלוס-פלוס?"
"אנשים שיודעים
סי, מוצאים
עבודה אמיתית
ולא מסתפקים
בהוראה..."
"ואת, יודעת
סי?", ללא טיפת
טאקט מיותרת
"אני בכלל
דוקטור
לפיסיקה!", משנה
נושא בזעם.
ילד סובל בכיתת
מחשבים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.