עם שפתיים חלקות, רכות, מתוקות, אדומות-ורודות, מן צבע כזה
נהדר. למרות ששניה לפני כן עישנת כמעט 5 סיגריות. היית חייב.
מתקרב אליי... יותר נכון אני רצה אליך. הרי ככה זה צריך
להעשות. אנחנו מתנשקים עם כל התשוקה שאין בדבר. הלשונות שלנו
נקשרות כמו בסרטים המצויירים המוגזמים. לפחות ככה זה נראה
מבחוץ.
ואז...
דיינה נכנסת עם תיק עורכי הדין שלה או מה שזה לא יהיה.
ופתאום....
"קאט!!"
"תודה רבה הייתם נהדרים!"
ואתה, הולך, דוגמן על, לחדר הפרטי שלך עם הכוכב על הדלת. כאילו
כלום לא קרה. משאיר אותי עם הזיכרון הפרוע על איך הייתי קפואה
במקום בזמן שהידיים שלך ידעו היטב איפה הן צריכות להיות. עם
העובדה הקשה שאני הייתי שם רק כדי לגרום לך להראות גדול יותר.
מן כוכב רוק שכזה. מעיל עור מוחזק בידך המורמת מעל הכתף.
אופנוע בחנייה. מלא בחורות נאות מאוד, כאלה שאפשר למצוא רק
במקומות מסויימים, רודפות אחריך בדרכך לחדרים שמתחת לבמה שעליה
הופעת והזעת כמה דקות לפני זה. למזלי אני זכיתי להיות זאת
שמנשקת אותך. אח. השפתיים האלה, הטעם הזה, הנשיקה הזאת. מה עוד
אני יכולה להגיד??
ואז, גם אני הולכת אחריך ואחרי שניה, אני צריכה לפנות פניה חדה
לכיוון דלת היציאה שמעליה ממוקם השלט הגדול באורות ניאון
שמוכיח שזאת אכן היציאה!
אני ממשיכה לצעוד במורד השביל שאט אט מתרחק ממך ואוחזת בידי
בתיק הקטן שהבאתי איתי. כעבור כמה צעדים אני שוב חוצה את שערי
הכניסה רק הפעם בכיוון ההפוך ויוצאת לחלוטין מעולמך הזוהר.
בדרך אני מוצאת עצמי מפנטזת:
אתה רץ אחרי.
מגיע אליי.
מתנשף חזק ממאמץ.
חוסם את דרכי.
אומר: "לאן את בורחת דיינה?? הרי יש לנו לצלם את סצנת המיטה??
ומה עם החתונה???"

עד אז זה יעבור... חחח....