שסועה באכפתיות
כמזור לרוחה
ועזר כנגדה
רצוצה בבדידותה
כנפש אל נפש תאומה
הכלואה מאחורי קירות זכוכית
ילדת בועה
הרוצה לשחק
אך לא ממש יכולה
כציפור נפש טועה
הכלואה בעצמה

קליטתה
את אשר מסתיר בחובו
חן המילים
המוסתר בצילם של עבים עבותים
בשקרים של רגש
שיוצרת התודעה

אז היא

מכוונת על מעבר לאופקים מוכרים
אך דממת מוות זועקת יותר מהכל
את הכרתה לעולם לא תצליח לחדור

ואם אני ממתין לה
מעבר לקירות של זכוכית מעובה
אי שם במקום אפשרי כלשהו
הרי אוכל להמתין
כי דבר לא יקרה

ואם אני ממתין לה
אז ...
להתמיד אוכל מאה שנה
ודבר לא יקרה זולת
המתנה שמתבגרת לה
ומוסיפה קמטים של עצב
לעיני נשמתה
כמבולבלת
ומפורקת
מאוחדת לנצח עימה
האמת האחת האפשרית
זהותה מתערבבת בזהותי
עד אובדן משמעות
אך את קליטתה מכוונת
לשמיים רחוקים
אחרים
זרים
מכדי היכרות
תחת מעטה זכוכיות
נשמתה משורינת
כקליפות של בצל
לשונות הניכור
עוטפות את תוכה
ריחה המתוק של חמימותה
של הבדידות
פוג תפוג
אך
לרגע
לו כרתה
ועקרה לשוני
והסתפקה בחיבוק




13.4.2003