אוריאל מור / הנער הסורר |
חדר מדרגות שלי, לבן , עצוב
חנוק , דפיקות לב מואצות
עולה ולא חוזר
האור הכתום בקצה המנהרה מבשר רק רעות .
אני לא מקדיש מספיק מחשבה לחיים
בבקשה ,מצאו מטרה נעלה לקיומי
אני גם לא מקבל מספיק יחס מב(ה)מה החדשה שלי
אני כותב שנים אבל אין יחס לקיומי הנשכח
אני נער חסר יכולות
נגמר לי האוויר, אולי כמה נרות יעזרו לי למצוא את דרכי
אני בא להצליח אבל תמיד נופל
הסולם ארוך,
רק דרך אחת פונה לשמים .
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|