אני מסתכלת עליך, ילדה, מסתכלת כל כך עמוק, מעבירה עיניי מלמטה
למעלה, מלמעלה למטה - ועדיין לא מוצאת, לא מוצאת את הסיבה, לא
מבינה למה נפגעת פעמים כה רבות בחייך הקצרים, למה הספקת לבכות
כל כך הרבה, למה את בוכה, ילדה?
משהו כואב לך? למה את לא מדברת? למה אף אחד לא יודע מה עובר לך
בראש? למה את שותקת?

אני מבטיחה שלא אצחק ולא משנה מה תהיה הסיבה, אני מבטיחה שלא
אבכה אם לא תרצי רחמים, אני מבטיחה שלא אצעק גם אם עשית משהו
רע, אני מבטיחה לשתוק ולהקשיב לך, לקול היפה שלך, לשפה הגבוהה
שלך, לסיפור שלך.
אני לא מבטיחה לגרום לך לחייך, אני גם לא מבטיחה לגרום לך
לשכוח מהכל - אבל אני כן מבטיחה להיות איתך תמיד, בכל שעה
כואבת, בכל דמעה שנופלת לך מהעין.
למה, ילדה? למה את בוכה? משהו כואב לך? למה את לא מדברת? למה
אף אחד לא יודע מה עובר לך בראש? למה את שותקת?

איבדת דוד ואחריו כמעט אבא, הגיל שאת עוברת עכשיו מחייב אותך
להיפגע בלי הפסקה, החוויות שעברת בחיים השאירו לך טעם מתוק בפה
אשר חלף וחזר כאשר אהבת חייך הגיעה, כמה שהיא גרמה לך להבין
כמה החיים יפים ובאותה שניה הצליחה להרוס הכל, איך הוא אהב
אותך כל כך, איך היית המלכה בשבילו, היית כל העולם בשבילו..
ועכשיו, ילדה, למה את בוכה? משהו כואב לך? למה את לא מדברת?
למה אף אחד לא יודע מה עובר לך בראש? למה את שותקת?

תדברי איתו, ילדה, תראי לו כמה את אוהבת, כמה הוא חשוב לך.
תגידי לו, ילדה, שאת מצפה ליותר ממה שהוא נותן לך, ילדה יפה
שלי.
תסבירי לו שמגיע לך יותר, ואת יודעת למה, ילדה? כי אם כן תספרי
לי, גם לי קשה כמוך.