לך...
אני יושבת מול המחשב ועדיין מנסה לעכל את מה שגיליתי היום, אני
לא בוכה נשמה שלי, אני אפילו כבר לא עצובה, חלק ממני נלקח,
נשרף וקשה לי להתקדם בלעדיו, בלעדיך.
אני אהבתי אותך, אני עדיין אוהבת. אתה אמרת לי שאתה אוהב אותי
יותר מכל דבר אחר בעולם, אמרת לי שאני הנשמה הכי מתוקה שיש,
גרמת לי לחייך גם כשהוצאת את כל העצבים שלך עליי - כמו תמיד.
ואני? תמימה שכמותי, איך לא שמתי לב שכל מה שאתה עושה לי זו
הצגה אחת גדולה ואני, בתמימותי נבחרתי להיות "הנבגדת" זו שכולם
מרחמים עליה, זו שכולם מחכים לסוף ההצגה כדי לראות את הנקמה
המתוקה שלה, אבל לא מלאך שלי אני לא אנקום וגם לא אצרח  ואפילו
לא אבכה, אני כבר לא אדבר על זה איתך ולא אגיד לך לעולם מה אני
מרגישה כלפיך וזה בשל העובדה ש"היא" נבחרה להיות השחקנית
הראשית שלך, של ההצגה הגדולה שעשית לי, היא זו שתזכה ממך לאהבה
ונשיקה שבאמת באה מהלב, היא זו שבאמת תאמין לך כשתגיד לה שאתה
אוהב אותה - כי זה מה שאתה, אוהב אותה. לא אותי.
נשמה יפה שלי, אין לי כוח להתמודד עם זה יותר, אתה בראש שלי
כבר כמעט שלוש שנים אבל אף פעם לא היית באמת בתוכו, אף פעם לא
ניסית להבין מה אני באמת מרגישה כשאני שומעת אותך, מה אני באמת
רוצה כשאתה שואל אותי עליך ועלי, לעולם לא תדע את גודל האהבה
שלי שכן מגיעה עד עמקי השמיים ותמשיך לאין סוף העולם ואף תחזור
אליך כקרן אור התאיר את לבך, והיא זו שאולי תגרום לך להבין עד
כמה אני אהבתי אותך. קצת קשה לי לדבר בלשון הווה אז אני מעדיפה
לכתוב עלינו בזמן עבר, הרי זה מה שאתה בשבילי עכשיו - היסטוריה
מתוקה.
ואל תדאג מתוק שלי, אני לא אשאל אותך למה אמרת לי "אני אוהב
אותך" כשלא התכוונת לזה, אני גם לא אשאל אותך למה השלת אותי כל
הזמן הזה. אני אשתוק, לנצח.
ילד יפה שלי, אני פורשת מהמשחק. אני שולחת לך מפה נשיקה
שמאחוריה מסתתר עולם ענק של תודה והוקרה, על זה שעזרת לי לראות
את עצמי באור שונה, על זה שלימדת אותי לא לוותר על חלומות, על
זה שגרמת לי לחייך גם בימים קשים, כמו היום למשל. כן נשמה יפה
שלי, אני מחייכת.
אני רק מאחלת לאותה שחקנית ראשית שלא תיפול בפח שלך, שתדע
להחזיק אותך כמו שאני לא ידעתי, שתגרום לך להמשיך לאהוב אותה
לנצח ואני כל כך מקנאה בה - לא על זה שהיא זכתה בך, על זה שהיא
שרדה איתך, על זה שהיא מצליחה להבין אותך, משהו, שכנראה, אני
לעולם לא אצליח.

שלך, ואולי לנצח.