[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סתיו ספקטור
/
מיכא''ל

(הערה: המחברת אינה חושבת שספרדים הם מזדיינים.
היא ספרדיה בעצמה )

" הדבר היחיד שעוצר אדם זה רק העצלות", הוא הוסיף, כשהוא מדגיש
כל מילה. "מכל מצב בעולמינו, כל מצב, אפשר לצאת, צריך רק רצון.
מבינים?"
את המילה האחרונה הוא אמר ברוך. רוך צבוע כזה, שאומרים תמיד
לילדים טיפשים שלא יודעים כלום מהחיים שלהם. זה היה שיעור
מיכא"ל (מיצוי כישורים אישים למצוינות) החמישי שהייתי בו
וכשהבטתי בפרצופו הדשן של מר אילוז חשבתי שאני מתפוצצת. ספרדי
מזדיין. מה אתה מבין, תגיד לי? אין דבר העומד בפני הרצון?
בולשיט. אבל אל תשאל אותי. אני סתם ילדה מפונקת מחולון. אל
תשאל גם את אבא של אייל שחודשיים אחרי שהילד שלו נולד, הוא מת
מחיידק בגרון. כן, אני בטוחה שאבא של אייל לא רצה מספיק שהילד
שלו יחיה. אבל עזוב, לא נעסוק בקטנות.אתה יודע מה? גם את אלו
שמנסים כל החיים שלהם להתפרסם ומוותרים על הכל רק בשביל כתבה
קטנה בעיתון ובגיל 50 מוצאים עצמם יושבים
בחדר וחצי מסריח בניו-יורק לא נשאל. כי מה הם מבינים? בכל זאת-
הם כן יכלו ללכת לכל אודישן שהציעו להם גם אם זה לסרט סקס עם 3
בחורים שעירים ושמנים.
אני מביטה בספרדי המזוין. בעינים הכחולות, המימיות שלו
ומדמיינת את תגובתו השלווה. הוא יביט לי ישר בעיניים, עם חיוך
צבוע, זה ששמור לילדים מפגרים ויגיד לי: "הם פשוט לא רצו
מספיק, מוריה". לא מספיק?! עכשיו אני אהיה בכלל מחוממת. מה הוא
בכלל שופט, הוונאבי חכם הצבוע הזה? הוא היה בכלל במצב הזה? הוא
ליווה את אבא של אייל יום ולילה לכל מקום אפשרי רק בשביל לנסות
להציל את הבן שלו? זו האמא שלו שעזבה את בתה בת ה-4  רק כדי
לראות את הפרצוף היפה שלה בעיתון בניו-יורק? ואז אני אמשיך
ועיני ימלאו דמעות וקולי ירעד: ומה עם כל אלו שנכנסו ערומים
לתא גזים וטיפסו על גופות של ילדים ונשכו וצבטו והיכו ודרכו רק
בשביל טיפת אויר אחת נוספת, בשביל עוד נשימה אחת- הם לא רצו
מספיק לחיות?
ומה עם כל אלו שויתרו על כבודם, על דתם, על ילדיהם רק בשביל
עוד פירור לחם אחד- הם לא רצו מספיק לחיות? ותגיד לי- עכשיו
אני כבר אבכה לגמרי, מה עם כל אלו שהוציאו גופות כחושות מתאי
הגזים ועקרו את השיניים של הגופות רק כדי שיוכלו לחיות?
ובכל זאת הם מתו. האנשים שנכנסו ערומים לתא גזים, האנשים
שויתרו על כל מה שיכלו רק בשביל פירור לחם ואלו שהוציאו גופות
ועקרו שיניים. הם כולם מתו.
תגיד לי אתה- מה הם יכלו לעשות?
תגיד לי אתה, מנחה מלומד וחכם שלי- איך הם יכלו למצות את
הכישורים האישיים שלהם למצוינות כדי לחיות. תענה תענה, אני
אוסיף בקול מתחסד, אני באמת רוצה לדעת.
אבל הוא ישתוק ועיניו המימיות יביטו לרצפה ושפתיו הדשנות
ימלמלו משהו שאני לא אבין. והוא יצא מהכיתה. אילוז החכם שלנו
נכשל.
אני ממצמצת ומבטי חוזר ומתמקד. אני מסתכלת בעינת שיושבת בדיוק
מולי ובליאת ושרון ואפרת. וביוני ובמאור ובצחי. העיניים שלהם
מביטות בביטון בהערצה. הגוף שלהם קורן מתקווה, מנחישות.
מי אני שאהרוס להם את החלום?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מילים לא יכולות
לשנות בנאדם.







מילים שמשנות
בנאדם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/4/01 23:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סתיו ספקטור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה