זה השיר אותו שר המלך דוד
לאבישג השונמית, עת שכבה בחיקו
והוא לא ידעה, אך חש כי אחר ידע:
רימוני, נערה, רימוני,
לשוטה זב ריר חשבוני.
אך אשר עבר, עבר,
הבוקר יאיר מחר,
וסודך עמי משמר.
הן ידעתי זה מכבר:
מים גנובים ימתקו, ולחם סתרים ינעם,
אך זקנו ידי להרג, עיפה נפשי מדם.
לא נקנית לי בכסף, לא נקנית בשטר,
בוער הסהר בנשף, כבים אורות בהר.
מתקו מי באר בית לחם, בלילה אחר חצות,
אך עתה, נערה, עוגותי יבשו מצות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.