(בשבילך... ולכל אחד אחר שניהל איתי שיחה רצינית מידי ברשת)

אתה כל-כך רחוק ממני ואני לא יודעת מה לעשות
אני בכלל לא יודעת אם יש מה לעשות או לא לעשות.
מה מותר ומה אסור, אם זה אפשרי בכלל שיהיה כאן היתר
כל-כך דרמטית ולא בנויה לזה.
וזה פאקינג מחשב, והבן אדם האחר אני לא יודעת
מי הוא בכלל. ובכל זאת כל-כך רוצה לחבק אותך.
ושתגיד לי שיהיה בסדר. ושלא אכפת לך מרחקים
או מילים כתובות. כי אתה רוצה יותר מזה...
תמיד אני רוצה יותר מזה.
ואולי זה כמו שאיזה חברה שלי אומרת והם כולם שם שקרנים
עם מניע נסתר. עם אונס בפגישה שלישית בידיעה קטנה
בפינה של חדשות היום באיזה אתר.
ואולי אני בעצם טועה וכלום לא יקרה חוץ מאושר
ושמרחקים ניתנים לקיצור ושאם באמת רוצים הכל אפשרי.
ודי תפסיקי כבר עם הפחדים שלך
והשיגעונות האלה והסרטים. אולי זאת סתם שיחה סתמית
אולי הוא משחק בך ושם במחשב ממול הוא צוחק
ואת יותר מידי כנה ותמימה וכל מה שהוא יאמר יתקבל.
זה לא בסדר.
אבל הוא שונה, כמו אחד או שניים לפני, כבר ארבע שנים פה
כבר ארבע שנים פה וזה מוזר.
ועולות לי דמעות בגרון כשהוא מדבר על זה שאם הייתי
שם הכל היה אחרת. כי זה בעצם מה שאני רוצה.
אבל סך הכל...
שבאמת
תהיה לו ההזדמנות לחבק אותי.
ולי?
לחבק חזרה.