כמו נידון למוות
צפוף בתאו
מקדם קרנים מיוסרות של שחר ממאן.
יש לך פריבלגיה של גיליוטינה
אשה שלי - אשה שלו.
אני מודה לך שאספת אותי הלילה בביתך
גבול השפיות כבר נפרץ מזמן,
רק טיפטוף עצבני של גיטרה
עיקשת מחלחלת מיתריה,
וצריחות התנים שחולפים ביעף
אחרון מעל ביתך
ברחוב הקלייר מפנים כרגע
את התפאורות לזמנים אחרים,
מה אני עושה שם היום
מה אני עושה כאן מחר, חג אל מותי כטייס קרב
נעול בתאו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.