לילך גור / ואלה תולדות |
אשב באלוני ממרא
בפתחו של אוהל
שם יבושר לי
כי תפילות נענות,
ואצחק.
אהיה כרחל.
אאמץ אל ליבי
את ילדה של
צרתי, המפרה עצמה
למולי עוד ועוד עד
אכרע, ואלד
את דבר האל
מתוך מצוקתי.
ואולי כחנה
אמצא לי אלקנה,
שיאהב אותי
על אף רחמי הסגור
בפניו אבכה על
מר גורלי, אתפלל
עד יעתר בפניי האל
וינביט בי זרע
האהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|